בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 בינואר, 2011
ע"י מורי
ע"י מורי
אל הספר הזה הגעתי לאחר קריאת שארית היום הגאוני של אותו מחבר. אבל למישהו יש כנראה טעות והספר הנוכחי כנראה שלא חובר ע"י אותו סופר, אחרת אי אפשר להסביר ספר רשלני, משעמם ונטול פואנטה שכזה.
אטסוקו חיה עם בעלה בשולי נאגאגסקי, מצפה לילד. יש לה חברה הגרה בשכנות ולה בת מוזרה.
אטסוקו גרה עם בעלה ואביו המבקר בחופשה מתארכת.
אטסוקו, בקפיצה של 25 שנה קדימה בערך, גרה בלונדון ובתה השניה באה לבקר אותה אגב איזכור הבת הראשונה שהתאבדה.
זהו.
אין התפתחות בעלילה, אין קישור בין שדרות הסיפור השונות, השעמום ניבט מכל פינה. הדמיון היחיד בין ספר זה לשארית היום זה איזכור של מאורעות גדולים, כשהפעם על המוקד נאגאסקי. אבל מדובר רק על בניה מחדש של העיר וזהו. אין טראומה, אין התחשבנות, אין כלום.
גם בשם הספר טעו וזה צריך להיות נוף רגשות חיוור. שם הולם מאין כמותו. ושלא תהיה אי הבנה, אני לא שונא את הספר ולא מצר על אובדן הזמן ולו רק בשל גאוניותו של שארית היום. ממש לא ברור לי איך אישיגורו הוציא ספר דל שכזה: דל בעמודים, דל בהתפתחות, דל ברגשות, דל במה שעושה סיפור לסיפור.
המלצה חזקה של הניחו לזה, כי בטעות נולד.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
