ספר שואה המכיל בתוכו סיפורים קצרים ואמיתיים על אנשים ומאורעות בשואה כמו למשל על המרד בסוביבור, על הטבח של שלושת אלפים יהודים בדובנו וכו'... אבל יחד עם זאת, הוא מגלה ומספר על חיי היומיום של אותם אנשים, על הכינויים שהיו להם ("הכובסת הרכלנית", "החייט" , "החזן הנגר" וכו'), על טרדות היומיום (האיש שרצה שבנותיו כבר ינשאו אבל להן זה לא בער להתחתן,השכנה שהיתה דוחפת את אפה לחיי אחרים...) ולמשל הסיפור של הניצול שחזר עם הסופרת לעיירה היהודית שלו שנמחקה לחלוטין בתקופת השואה והוא מספר לה על אחיו הקטן שלילה לפני ששלחו אותם לאושוויץ, הוא שתה את כל החלב שהיה אמור להספיק לכמה ימים ואמו כעסה עליו. למחרת כשהם עמדו בתור לעלות לקרון לאושוויץ הוא אמר לאמו בתמימות ילדותית "מזל ששתיתי את כל החלב כי היום כבר לא היה לי זמן לשתות אותו". הילד ואמו נספו בתאי הגזים. ועוד ועוד סיפורים ועוד ועוד שמות אמיתיים שמחיים שוב את אותם קורבנות מסכנים שנרצחו...
הדבר היחיד שלפי דעתי גורע מהספר ולכן נתתי לו רק ארבעה כוכבים, הוא סגנונה של הסופרת. היא כותבת בסגנון עיתונאי, קצת יבש לטעמי ומכיוון שהיא רוצה להנציח עוד ועוד שמות, היא קופצת משם לשם מנושא לנושא וזה קצת מבלבל.
הספר הוא ספר חובה, ספר זכרון, דפי עד!!!!!!!!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
