ביקורת ספרותית על לונדון בפיתה מאת ליעד שהם
ספר טוב

---

תכל'ס, אין כמו בארץ, בבית,עם השפה שאנחנו מכירים, החברים, התחביבים ומזג האויר...
הייתי פעמיים בלונדון, שהות קצרה, אהבתי את הנימוס האנגלי כמו שהיטיב לתאר אותו ליעד בספרו.
מה שהכי תפס אותי שלא ידעתי היה הקטע שהאנגלים לא מתערבים בעינינים לא להם... וזה העלה כמה מחשבות והשוואות להתנהלות כאןכמו...יפה להם שכל אחד עסוק בעיניניו ואף אחד לא מתערב לאחר אפילו אם בוער לו הכיס באמצע הרכבת התחתית, הביקרותיות שמתלווה לנו על כל דבר ועניין יכולה להעיק לפעמים...
אבל זה גם מה שמייחדאותנו הישראלים, ההתערבות... ראו דוגמה התוכנית של חיים הכט "מה אתם הייתם עושים"... לראות ילד רעב ולקנות לו לאכול, לראות בחור עם תסמונת דאון שמציקים לו ולעזור לו.
בציערותי יישמתי יפה את המשפט "מפני סיבה תקום" היום ברגע שאני מתיישבת באוטובוס אני מוציאה את הספר ומתחילה לקרוא ולא ממש מעניין אותי כמה מבוגרים עומדים אלא רק להספיק לקרוא עד שאני מגיעה לעבודה...
לעניין העגבניה האפויה, איזה התעללות!!!, כאחת שאוהבת מאוד עגבניות, סבלתי לקרוא את הקטע שהאנגלים אופים את העגבניה...
דבר נוסף, אני מכירה כמה שרברבים... (הייתי נשואה לאחד..) אולי נשלח אותם לשם לסדר את המים החמים והקרים...
ואחרון, העמידה בתור, בקשת הסליחה ולשאול שאלות ולא לקבוע אפשר גם ליישם פה........
אז לונדון זה כיף, לטייל, לראות, ללמוד, לחוות דברים חדשים אבל בסוף תמיד חוזרים הביתה... לאמא... וגם לאבא...

» ביקורות נוספות של יפעתי
» ביקורות נוספות על לונדון בפיתה