במילה אחת? השתעממתי!
הספר כתוב בצורה גרועה. במתכונת הנוכחית, אין לי ספק שהספר, שהוא מעין "ספר זכרונות" של המחבר על הילדות שלו במרוקו, עשוי לעניין את משפחתו וחוג חבריו ומכריו.
אבל אין בכתיבה שום-דבר שעשוי למשוך את הקורא ה"זר", שאינו מכיר את המחבר.
הכתיבה טרחנית וחוזרת על עצמה. המחבר כותב שוב ושוב את אותם דברים. גם אם המטרה היא להעביר מסרים מסוימים, אין צורך לחזור עליהם, מילה במילה, לאורך כל הספר. יש משפטים (וגם פסקאות) שלמים, שנראה שכל מה שעשה המחבר זה "גזור" ו"הדבק" בלי הרף.
למעשה, ללא כל החזרות הללו, אפשר היה לקבל ספר שקצר בחצי (לפחות).
היה עדיף אם המחבר היה נותן את החומר הבסיסי (ויש פוטנציאל נפלא) למישהו אחר, עם ניסיון בכתיבת ביוגרפיות.
קשה להסביר עד כמה משעממת חוויית הקריאה של הספר הזה... ואני בד"כ מצליחה להתגבר על ספרים כאלה ולמצוא את נקודות העניין שבהם. פה אין! פשוט אין!

ועוד נקודה למחשבה:
מחבר הספר הינו בעל תואר שני וכמו-כן מנהל חטיבת ביניים. הייתי מצפה מאדם כזה, שתהיה לו עברית בסיסית תקנית, ללא שגיאות של זכר-נקבה... מדגם קטנטן מייצג?
"ארבע קירות"; "מעופו של ציפור זו"; "אבני שפה שבורים"; "כיסים מלאות"; "עומדים בובות בחלון הראווה"... ועוד ועוד.
זה צורם מאוד לעין... האמת? השגיאות האלה הכניסו קצת עניין לקריאה...