הספר מספר על משפחה יהודית (יהוא) שמתנחלת בבקעת הירדן הצפונית בסמוך לג'נין. יותם יהוא מתאהב במקום בעודו חונה בו בתקופת מלחמת ששת הימים וכשמגיעה השעה הוא מקים את ההתנחלות "גבעת הסלעים" על גבעת טרשים בסמוך לכפר ערבי. בתיחלה יחסי השכנות בין היהודים לערבים, אנשים כמו זיאד מתושבי הכפר עובדים אצל יואש ואצל שאר תושבי ההתנחלות . היחסים הם טובים עד שההסתות פרי עמלו של עאלי, תושב הכפר, עושות את שלהן והיחסים מתחילים להידרדר.
הסיפור נכתב מתוך השקפת עולם לאומית - ימנית. שכן המחבר הוא בעל דעות ימניות. הסיפור כתוב בשפה ספרותית עשירת דימויים ויש בו חומר למחשבה רבה, לדוגמה דו שיח בין עאלי הקיצוני לזיאד המתון ובו משתמש עאלי בטיעוני השמאל הקיצוני בישראל לחיזוק דבריו כנגד ישיבת היהודים באדמת יהודה ושומרון ובישראל בכלל.
ברם, לפי דעתי הסיפור יכול היה להיכתב בצורה קצרה יותר, עם יותר עניין בקטעים הקריטיים (משפחת יואש, האינתיפאדה ועוד) הוא היה יכול להיכתב בצורה כרונולוגית וברורה יותר ובכל זאת לקלוע למטרה. ברם, המחבר בחר לחזור על אותם דברים ואותם נושאים ו"לטחון" אותם כמה וכמה פעמים עד שיש קוראים שיעזבו את הספר לאנחות. שנית יש דילוגים ובלבולים בין תקופות הלוך ושוב עד שהקורא הולך לאיבוד בין מלחמת ששת הימים, האינתיפאדה הראשונה, ההתנתקות והסכמי אוסלו.













