כההפך הגמור מהקלישאה של הפרופסור הגאון - תלמיד שובב, שבימינו היה כנראה מוגדר כהיפראקטיבי, סקרן בלתי נלאה, שבזכות הסקרנות והשובבות ששרדו עד בגרותו הגיע לתגליותיו (חתן פרס נובל לפיזיקה).
הספר נמצא כבר חודשים ליד המיטה ואני מצליחה לקרוא כל יום פחות מעמוד. חלק מהסיפורים מייגעים. אני גם לא מתחברת לשפת המונולוג הבלתי נגמר הזה. מסכימה שהאיש היה גאון, אבל הספר לטעמי, לפחות בהתחלה, לא ממש גאוני.