כשהאור יורד, אין זה אומר שהאפלה בהכרח משתלטת. ישנם רגעים בהם ממתינה הזדמנות ותקווה חדשה בסופה של תקופה קשה ומרה, כל שצריך זו אמונה. זהו המסר האופטימי שהסיפור מנסה להעביר לקורא .
הסיפור מתאר את משפחת פולי, משפחה אירית, שחיה במאה ה-19 באירלנד. מציאות בלתי נסבלת, יחד עם עקשנות וגאווה, בעיקר מצידו של אב המשפחה, גורמים לתא המשפחתי להתפרק לרסיסים, ומוליכים את החלקים השונים אל עבר חיפוש אחר האור, כל אחד בדרכו הייחודית.
במאה ה-19 המציאות באירלנד קשה ועלובה. רעב ומחלות, עוני ומגיפות, וחברה מעמדית של מנצלים ומנוצלים, בה קיים חופש רק עבור בני המעמד הגבוה. במציאות זו מנסה משפחת פולי למצוא את דרכה ולחיות בכבוד. פרנסיס האב ואימר האם עובדים כמשרתים בטירת אדון, כלואים בעבודתם, מוצאים לעצמם בני הזוג מפלט מהמצוקה בדמות טלסקופ, דרכו הם משקיפים אל הכוכבים וחווים ריגוש וחופש.
עלבונות, שחווה בטירה פרנסיס הגאה יוצרים את הסדק הראשון במשפחה, בו מעדיף האב לקחת את ארבעת בניו ולהמלט אל החופש , לא בלי שהוא גונב איתו את הטלסקופ דרכו הוא ממשיך למצוא מפלט ולהרגיש קמצוץ אושר. עקשנותו ממשיכה לפרק את המשפחה, כשהוא מנסה בכוח לחצות נהר סוער , ובכך מאבד את כל רכושו ואת הקשר עם בניו. הסיפור מסתעף כשהבנים נפרדים גם הם, טייג בן ה-12 , פינן ופינבר התאומים בני ה-16 , ותומס בן ה-19.
הנושא המרכזי בעלילה, הוא הבחירה. כל אחד מבני המשפחה היה חופשי לבחור את דרכו, וכל בחירה הובילה לתוצאות אחרות. בכך מנסה הסיפור להדגיש בפנינו, שכל אדם מעצב את גורלו, וכל אחד אחראי למעשיו. בהמשך העלילה כשהם מבינים זאת, מנסים חלק מבני המשפחה לתקן את בחירתם הראשונית, ולהשיב את המצב לקדמותו, אך בחיים כמו בחיים את הנעשה אין להשיב, ויש לשאת בתוצאות הבחירה.
הסיפור כתוב בצורה כשרונית ומהנה, ניאל ויליאמס מצליח ליצור מנהרת זמן ולהכניס את הקורא אל התקופה של המאה ה-19. לעיתים נדמה שניתן לראות את המראות, להריח את הריחות ולחוות את מזג האוויר ממש כפי שהגיבורים חווים. העלילה מרתקת ומוציאה מהקורא כמיהה לתיקון המשובש, והסיום מרגש ואחר ממה שאפשר לצפות.
לסיכום ספר נהדר ומומלץ מאד.
