ביקורת ספרותית על האישה בלבן מאת וילקי קולינס
ספר מעולה

---

וולטר הרטרייט, מורה עני לציור, מקבל על עצמו משרה באחוזה של עשירים, ללמד שתי עלמות ציור. בדרכו לשם, הוא פוגש דמות מוזרה- אישה בלבן, שמחפשת את הדרך ללונדון. בשיחה קצרה מתגלה כי היא מכירה את האחוזה אליה נוסע- ומכירה את יושבי ביתה.

וולטר מגיע לאחוזה ונהנה משהותו לצד העלמות המקסימות- האחת, חכמה, שנונה וקלת שיחה. השנייה- כליל היופי, העדינות והנשיות. הבדלי המעמדות בינו לבין היפיפיה לא יכולים לאפשר את רצונו ורצונה- הם אינם יכולים לחיות יחד כבעל ואישה.

לורה, העלמה היפיפיה, נישאת בעל כורחה לאדון עשיר שמאורס לה שנתיים- אדון בעל ייחוס מושלם ונימוסים נאים. בין לבין אנו רואים כי הקשרים בין הדמויות האציליות לבין אותה "אישה בלבן" מתהדקים- ותעלומות חדשות מצטרפות ככל שחולפים הדפים.

האישה בלבן נכתב במהלך המאה ה-19 ע"י סופר אנגלי, שהיה צילו של צ'ארלס דיקנס. לפני פחות מחודש סיימתי לקרוא את "אוליבר טוויסט". על סמך שני ספרים אלה בלבד- אני יכולה לומר שנהניתי הרבה יותר מעבודתו של קולינס. על אף עוביו של הספר, הוא קולח, מרתק, כתוב ביד אומן של ממש!

ושוב, לא נותר אלא להתייחס לכתיבה של המאה ה-19. כמה היא שונה מהכתיבה של היום! כמה שאף סופר של היום לא היה מעז לכתוב כמו שקולינס כתב- אהבה חסרת פשרות, טוטאלית, מוחלטת, מובהקת- וללא תמורה. הקרבה מוחלטת- ללא תמורה. דמויות קיצוניות- או טובות מאוד, או מכוערות מאוד או רעות מאוד. הדמויות כאן, כמו אצל דיקנס, הן חד מימידיות. כל דמות מייצגת תכונה אחת, וכל שימוש בדמות הוא לאותה מטרה אחת.

מילה על ההגהה והתרגום- התרגום טוב, מתאים לתקופה ומכבד מאוד. מה בכל זאת הציק לי? למעט שתיים- שלוש טעויות קלות (יחסית) של הגהה, הטריף אותי השימוש בה' הידוע בסמיכות. התשומת לב של הבחורה (במקום תשומת הלב...), הבית ספר עמד (במקום בית הספר עמד...) – וכך לאורך כל הספר, ללא יוצא מן הכלל.

לסיכום, ספר מקסים, מותח, אינטליגנטי, מעניין, סבוך ובהיר בו זמנית. מומלץ בחום!

» ביקורות נוספות של אינגהס
» ביקורות נוספות על האישה בלבן