שמענו בתקשורת אנשים מצהירים בקשר למלחמה באוקראינה, שאירופה רואה מראות קשים של מלחמה, שלא נראו בה מאז מלחמת העולם השניה... זה רק מראה באיזה מהירות אנשים שוכחים... הגיע לידיי הספר הנ"ל ובו מספר הילד ששמו אלכסנדר, (מספר טכנית בגוף ראשון)זהו ילד בעל דמיון מפותח ואוהב לספר סיפורים, בין השאר הוא מספר על סבו האהוב שנפטר רק יומיים קודם לכן ולכן גם מתכנסת משפחתו הענפה בביתם בעיירתו וישגראד שבבוסניה. הוא מתאר שם תיאורים מחמיאים ולא-מחמיאים כולל בין השאר הסבא והסבתא רבא שלו (הוריו של הנפטר...) וכל אחד מקרוביו הרבים על שגיונותיהם השונים. הוא גם מספר על חבריו הטובים והמגוונים על הילדה שאהב ועל דמויות בולטות בעיירתו, על גדות נהר דרינה (שדרך-אגב התפרסם בגלל ספר אחר - “גשר הדרינה") ותוך כדי האבל המשפחתי וזה קורה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, מגיעה מלחמה איומה לעיר הזו, שהייתה כלולה ביגוסלביה המתפרקת - ביחד עם כל הגוש שהיה קודם קומוניסטי. לא כאן המקום לתאר את המלחמה הזו, אך בעיקר היא פרצה בין סרביה הנוצרית ברובה ובוסניה המוסלמית ברובה ואזרחים תמימים נרצחים ונטבחים בה בפשעי-מלחמה נוראים, אך ורק מתוך שיוכם לדת המוסלמית! וכך בעיני הילד הוא מתאר את הזוועות שרואות עיניו... מאוחר יותר בורחת משפחת המספר (שאביו נוצרי ואימו מוסלמית...) כפליטים לגרמניה ויש כאן קפיצה בזמן עשר שנים קדימה ושוב אחורה כי הילד המספר המשיך לגדול ולהתחנך בגרמניה והפרקים הולכים קדימה ואחורה בזמן, עד שהוא מחליט לבקר שוב בהיותו כבר בחור צעיר שוב את עיר-הולדתו. הספר שכמובן מתבסס על חייו האמיתיים של סטנישיץ' המחבר, הוא מרתק בעיניי ומצליח לתאר בצורה חיה-מאוד ו"צבעונית", עולם שכמעט ואיננו מוכר לנו... אהבתי את הספר הזה שזכה כנראה לא-במקרה בכמה פרסים ספרותיים בגרמניה ונהניתי לקרוא אותו.

נושא מעניין... אבל הספר שכתוב בשפה לא פשוטה (שירה יותר מסיפור) צריך התאמץ על מנת להבין
לא ברור לי האם זה במקור או בתרגום

הספר כתוב בצורה יפה ויוצאת דופן, אך לא באופן עלילתי.