יצירת מופת עצובה של אסימוב.
משל על התערבות האדם בטבע שתמיד היתערבות זו סופה להזיק אפילו אם הניזוק לא תמיד ידוע.
ספר חכם ומעניין מאוד שמציג אסימוב שונה, יותר בוגר ומלנכולי.
למרות גדולתו של אסימוב שאין עליה עוררין עד לקראית ספר זה לא הצלחתי כל כך להנות מספריו, יכול מאוד להיות בגלל שאיפתי למראות אקזוטים יותר שחסרים בספריו.

יש ספרים שלא צולחים את הזמן.

אסימוב, כמו שאוהבים לכתוב על הכריכה האחורית של ספריו, הוא מ"אבות המדע הבדיוני" הוא שייך לקבוצת הסופרים "המייסדים" של הז'אנר, וחלק מספריו הפכו לקלסיקה - סידרת ספרי המוסד, סיפורי הרובוטים ועוד.

פעם אהבתי מאד לקרוא אותו. הוא ברא לי עולמות אחרים והקריאה בסיפוריו קלחה. התעלמתי - כנראה מחוסר ניסיון - מפגמים בולטים שהיום אני מתקשה להתעלם מהם: חשיבה סטיריאוטיפית (על נשים, גברים וחברה) ודמויות שטוחות.

הספר הזה דומה לספריו האחרים. הוא מתאר 3 חברות שונות: כדור הארץ - שהחליף התקדמות בקפיאה על השמרים, יקום אחר, גוסס, בו יצורים שונים, ובני האדם על הירח, המנסים ליצור חברה חדשה, שמתברר שהיא לוקה בכל הליקויים של החברה הישנה.

למה חשיבה סטיריאוטיפית? הדוגמה היא תיאורי נשים. המשותף להם בשתי החברות הזרות - אינטואיציה. זה בתוספת משיכה גופנית,פתיינות ו...פטפטנות, טיפשות ורדידות. והגברים? המשותף להם בשלוש החברות רציונליות, שאפתנות וחוסר הבנה חברתית...

הספר לא רע: הוא בינוני (שזה כמעט יותר גרוע) עם שפע ספרים שיש היום, גם בתחום הזה, חבל לבזבז עליו זמן.

ספר טוב, שמציג את אסימוב הקלאסי. העלילה מאוד תמציתית וקולחת, קלילה ומעניינת.
לא מומלץ למי שנרתע ממדע-בדיוני "קשה", כזה שמדבר על עובדות מדעיות ותיאוריות כאלו ואחרות ומתעמק בהן.

בניגוד לספרים אחרים של אסימוב, יש בספר הזה קורטוב של מיניות, בצורה דיי משעשעת. אסימוב עצמו אמר שהתלוננו בפניו שבספרים שלו אין חייזרים, ואין סקס. אז בספר הזה יש גם חייזרים, וגם סקס, וגם סקס של חייזרים.

אסימוב גם טען שהחלק השני של הספר (הוא מחולק לשלושה חלקים) הוא הקטע שהכי אימץ את הדמיון שלו מבחינת כתיבה (חלק זה מספר על החייזרים).

מאוד נהניתי לקרוא אותו, כמו את כל הספרים של אסימוב שעד היום קראתי.