סיפורו של הבחור שכולם דורכים עליו, שעובר טרנספורמציה, נוקם בכל מי שעשה לו רע, הופך לאל מין ולומד את הלקח שלו (פחות או יותר).
הדבר הטוב בספר הזה הוא עד כמה הוא קריא. קל כנוצה, קראתי את 329 העמודים במשך שלוש שעות רצופות (או קצת פחות), בלי להרגיש איך שהזמן עובר. ולמען האמת זה לא היה כל כך נורא.
מצד שני, קשה לחשוב על סיפור הרבה יותר צפוי. אפשר היה לנחש לאן הסיפור הזה ילך אחרי כמה עשרות עמודים כולל ה"טוויסט" שבסוף. מאותו רגע ואילך הקריאה היא יותר כדי לראות איך בדיוק הספר יתפתח ואולי הוא יצליח להפתיע, אם כי כאמור, באופן מבדר במידת מה. בחלק מהמקרים הספר הוא כמו תוצאה של מדריך "איך לכתוב ספר" או התוצר של סדנת כתיבה. המקוריות וההפתעה הם לא הצד החזק של הספר זה.
גם לא אהבתי את החלקים שבהם המחברת חולקת איתנו את מה שמציק לה, כאילו אלו מחשבותיו של הגיבור. כן, גם אני חושב שאנשים שלוקחים תינוקות לקולנוע זה מעצבן, כמו גם אנשים שלא אוספים אחרי הכלבים שלהם. למה בדיוק אנחנו צריכים לקרוא את זה?
בשורה התחתונה, קריאה קלילה ביותר, נטולת משקל או תוכן רב. אם אין שום דבר אחר לקרוא, יש דרכים גרועות יותר להעביר את הזמן. 2 מתוך 5.

אלכס הוא בחור טוב, די ברור שהוא יזכיר לרבים את עצמם או מישהו שהם מכירים ולא במקרה תזדהו איתו. אלכס עובד בתחום של דימויים, שקרים, הסחות דעת ואשליות, עולם הפרסום. גם בסביבת העולם הזה, אלכס נשאר אמיתי ודי תמים. הוא מוכשר באופן כזה שיש מי שינסה לקחת ממנו את הקרדיט על עבודתו וזו רק ההתחלה. אחרי סדרת אירועים שמערערת את חייו, הוא יוצא לדרך חדשה.

ספר טיסה מצויין(ולא, אין כאן נימה מזלזלת) וגם למי שלא קרא המון זמן ומחפש משהו קליל. ספר שלמרות חזותו הקלילה שואל שאלות חשובות. גם אם תשכחו אותו לאחר הקריאה עדיין יהדהדו בכם השאלות והספקות שהוא מעלה.