באלדאצ'י הוא סופר מצוין, אין ספק, אבל בספר הזה היתה חסרה לי קצת "נשמה".
כלומר, הספר כתוב טוב ובעל קצב מהיר ששומר על הקורא עירני ומסוקרן, אבל הוא לא מצליח לסחוף אותו עד הסוף.
הקשר הרגשי אל הדמויות לא היה חזק כאן.
מלבד העלילה המרכזית, הספר חושף רבדים נוספים בעברם של הגיבורים הראשיים ומלכד אותם עם התנהלותם במציאות, מה שמוסיף עניין ועומק גם לדמויות וגם לסיפור עצמו, שהיה זקוק למעט "תיבול".
יחד עם זאת, במיוחד לאחר קריאת דבריו של המחבר בסוף הספר, אני מרגישה שהפוטנציאל של סיפור המסגרת לא מומש במלואו. דווקא בעמודים האחרונים באלדאצ'י הצליח לרתק אותי יותר מאשר לאורך הסיפור עצמו, בכתיבתו המתוחכמת והשנונה - וזוהי בדיוק הסיבה שאגיע עם ציפיות גבוהות גם כשאקרא את ספרו הבא.
בשורה התחתונה, קריאה מהנה אבל לא בלתי נשכחת.

ספר מוצלח נוסף מסדרת החוקרים הפרטיים, סוכני ה- FBI לשעבר, שון קינג ומישל מקסוול שכתב דייויד באלדאצ'י.
שון ומישל מתמודדים עם עברה של מישל, עם העובדה שכרגע אין להם חקירה ולא הכנסה, וכששון מקבל עליו חקירה מתברר שמדובר בפרשה עלומה וסבוכה המערבת גם גורמים כבדי משקל, שוטרים וסוכנויות ממשל שונות, חקירה שגם מסכנת את חייהם באופן ברור.
בעלילה מורכבת ומפותלת, עם בסיס ורקע אמיתיים, רוקם באלדאצ'י סיפור מתח מעניין ומסקרן.

רומן מתח מרתק, עלילה מורכבת אבל ערוכה ושזורה בצורה יוצאת מהכלל. את התקציר תקראו בתקציר אני רק אמליץ בחום ורץ לקרא את הבא בסדר.

ספר נוסף ומקסים של דיוויד באלדאצ'י, מאוד אוהבת את המתח ואת החיבור שיש בין מישל ושון. ספר שאני ממליצה עליו בחום לכל אוהבי המתח.

בס"ד

גאון פשוט הוא ספר חביב, אינו מורט עצבים בזמן הקריאה כמו ספרי מתח קודמים, מסכם כחביב לקריאה. דרך טובה להעביר שבת בהנאה.

כמו הדירוג שנתתי לספר - בסדר.
אני לא אאריך בביקורת, כי מישהו לפניי כבר כתב את זה - ערבוביה של FBI, CIA, הצפנה מתקדמת ואקשן מופרך שנראה (נקרא) כאילו נלקח מסרט של מייקל ביי.

איזה ספר איכות.. עלילה פשוט מושלמת! שתי הדמויות שון קינג ומישל מקסוול הן פשוט הדמויות הטובות ביותר שקראתי עליהן אי פעם.
מומלץ מאוד, הפעם באלדאצ'י שיחק אותה, ובגדול!!

"אל תתרגש יותר מדי. ההבדל בין הידיעה שהאיש נרצח לבין גילוי זהות הרוצח הוא כמו - אם לצתת שורה של מארק טוויין - ההבדל בין גחלילית לברק."
בחרתי להשתמש בקטע מתוך הספר עבור ההשוואה בין "גאון פשוט" - 'הגחלילית', לבין ספרות מתח הבנויה, לדעתי, בצורה נכונה, כספרי נלסון דה מיל - 'הברק', וספר נוסף שגם הוא 'ברק' מבחינתי - "סודות ההצפנה" של סיימון סינג - ש"גאון פשוט" מנסה לשלב את שני הספרים/סופרים יחד.
אם בנושא הצפנות חשקה נפשכם - קחו את "סודות ההצפנה" המעולה, ואם בספר מתח - ספרים כמו "משחק האריה", "התרסקות לילית" או "אי המגפות" שכולם עוסקים ב- FBI וה- CIA, ובכל אחד מהם הסיפור נראה הגיוני יותר ויתרמו רבות להנאתכם.
הדבר משול בעיני להכנסת כל מרכיבי האוכל למיקסר והפעלתו ופתאום - מה קרה? הפסקת חשמל...! וכל המוצרים פשוט לא הספיקו להתערבב כנדרש.
הסיפור מתרחש באזור הנתון לשליטת ה- CIA ולידו עובדים מספר מתמטיקאים, פיזיקאים ובלשנים, בניסיון לבנות מחשב-על שיפתור בעיות בצורה קוונטית, ולא בצורה ליניארית - כפי שמחשבי היום עובדים.
אחת הבעיות שבולטות בסיפור הוא, שרבים המקרים בהם לא קיים תאום בין הדרמטיות שבמשפטים לבין התגובות עליהם, שכאילו אינן שייכות לכאן...
גם ההגזמות "Forte" שבספר מקבלות "Upgrade" מפרק 78 עד הסוף (65 עמודים) ובו תוכלו ליהנות מביצועים ש'סופרמן' ו'וונדרוומן' לא העזו לחלום עליהם...באחריות!
בסוף הספר (הערת המחבר) מציע הסופר את השקפתו על מקום ההתרחשות, דמויותיו והיסטוריה קצרה שלאורם נבנה הסיפור.
הוא פותח בהסתייגות, "אזהרה: אין לקרוא זאת לפני שקוראים את הספר."
אם הדמויות מזכירות לכם משהו - התשובה נמצאת מתחת ל"אזהרה".
מבחינתי אין ב"אזהרה" לשפר, ולו במעט, את דעתי הפושרת על הספר.
'סיימון סינג' ו'נלסון דה-מיל' כבר אמרנו? העדיפו אותם.
לא נהניתי.

אני מאוד אוהב את הסופר הזה, קראתי 3 ספרים שלו שלכולם נתתי 5 כוכבים.
במקרה של הספר הזה - ממש לא ספר טוב.