יש דבר כזה שנקרא "משבר אמון" בין הקורא לסופר. לטובת אלה שלא מכיר את המונח, אסביר לכם בקצרה: זהו מצב שבו קורא אוהב ומעריץ סופר אחד, ובאיזשהו שלב מתחיל להימאס לו מכל מה שאותו המחבר כותב.
אני חושב שזה אף פעם לא יקרה לי עם קובן. הספרים שלו תמיד מותחים, קלילים, קולחים ומהנים. הספר הזה ממש ממתק. אחד הטובים שלו, למען האמת.
מיירון מתחיל להפגין קצת יותר רגשות. וין במיטבו ובשיאו. המשוואה שהרלן קובן נוהג להכתיב בכל ספר שלו נעלמה כמעט לחלוטין פה. מומלץ.

זהו זה, חברים. סוף סוף אנו יכולים להכריז שגם בישראל, בארצינו הקטנה, נמצא ג'ון גרישם משלנו.
ספר משפטי מעולה, סוחף, קריא, מרתק ועם סוף מפתיע. ספרי המתח הקודמים של שהם היו טובים, אבל ב"משפט חוזר" הוא ממש התעלה על עצמו.
ולסיכום, ואני מצטט, ,תן לנו עוד ליעד, אנחנו לא יכולים בלי!"

ספר טוב

אמממממממ. ספר עם התחלה מעולה, וכשהארי חוזר להוגוורטס- בכלל.יש קטעים ממש מרתקים ויש כאלה שםפשוט מרדימים אותך.
אני חושב שזה הספר הכי פחות טוב בסדרה. המשכיו מעולים פה אחד.

ספר ממש טוב.
אני מעריץ את כל ספריו של רם אורן, וגם ספר זה לא איכזב אותי.
מתח ישראלי מעולה עם מלא טוויסים והפתעות בכל פרק ופרק.
אולי, אולי יש במהלך הספר מין... מין דבר "תקוע" כזה... אך בכל זאת, ספר מעולה.
ונכון, יש לרם אורן ספרים יותר טובים אבל, לא אמרתי באף ספר שלו: "יאללה, איזה ספר משעמם," או: "יווואווו, איזה ספר מעצבן,"
אני מקווה שרם אורן יזכה להרבה שנות חיים נוספות ויכתוב לנו ספרים טובים נוספים.

ג-ר-ו-ע.
קניתי אותו בגלל כל המהומה פה ובזבזתי כסף על חרא ספר.
חשבתי שאהנה, טעיתי.
הספר עמוס בתיאורים, דברים על הסטוריה ומתחיל להעיק.
הגעתי לפרק 5 וזרקתי את הספר לכל הרוחות.

אחרי שקראתי את "מירוץ מטורף", שהיה גרוע - בלשון המעטה - לא הבנתי מה כל ההתלהבות סביב קובן.
אך, כשהגעתי לחנות הספרים, ולא מצאתי משהו מעניין, החלטתי לתת לקובן עוד הזדמנות אחת, והוא עשה את זה. עשה את זה בגדול.
הספר הזה היה פיצוי גדול מאוד מבחינתי.
המתח מתגלה בכל עמוד ועמוד, סגנון הכתיבה מרתק כל-כך.
מעביר את השעות בכיף לא נורמאלי.
קובן הוא גאון, ובעקבות הספר הזה, אני חושב שאהפוך להיות מעריץ נוסף של הספרים שלו :]