ספר מאוד משעשע.
כתוב מנקודת מבט של מיינרד וג'ניקה, ולפעמים אנשים ראנדומאליים שאיכשהו קשורים אליהם, למשהו שהם עשו, למצב שהם נמצאים בו וכדומה. חוץ מהעובדה שג'ניקה נורא מעצבנת בגלל איך שמתרגמים אותה זה ספר באמת טוב. חבל שהמתרגם (מי שהוא לא יהיה)עשה לדמות שלה עוול כזה גדול ונתן לה דיבור של נכה מילולית, עם יותר מדיי "כאילו" ו"כזה", אבל אחרי שמתרגלים לזה זה בסדר, וזה גם נהיה פחות משמעותי ותכוף ככל שמתקדמים עם הספר.
מה שבאמת מרתק בספר הזה זו הדמות של מיינרד, שהיא פשוט שיא הגאונות מבחינת דמויות. הוא מאוד מוזר, והאמת שהוא קצת מזכיר את הדמות של אוסקר מהספר "קרוב להפליא ורועש להחריד", משהו כמו איך אוסקר יהיה כשהוא יהיה גדול, שזה כבר טוב.

האמת שזה אחד הספרים היותר מבדרים שקראתי, הוא ממש כיפי.

חוץ מזה שהספר קצת מרגיז לפעמים עם הדמיון שלו לסרט "עיר של מלאכים" עם מג ראיין וניקולאס קייג', הוא באמת טוב. יש שם המון תובנות מעניינות על הדת לעומת המדע, ובאופן כללי דרך נורא מעניינת להסתכל על הצבא שאלוהים מחזיק בשמיים, אפילו לאתאיסטית פנאטית כמוני. ספר דיי כיפי כשמתגברים על הקטע עם הסרט, אפשר ללמוד ממנו הרבה.

ספר מצויין, הסופרת בכלל מדהימה.
הצורת כתיבה שלה נורא דומה לצורת כתיבה של בעלה, ג'ונתן ספרן פוייר (הכל מואר, קרוב להפליא ורועש להחריד). שניהם באמת מצויינים.

הבעיה היחידה של הספר הזה היא יותר מדיי תיאורי טבע. כלכך הרבה תיאורי טבע שזה נהיה לפעמים מתיש, ולפעמים הספר גם קצת מגעיל עם תיאורים יותר מדיי.. תיאוריים. אבל הספר הזה הוא מצויין, ובעיקר מה שעומד מאחורי כל דבר ודבר. מומלץ להקשיב שביעורי ספרות למי שלומד את הספר הזה, זה באמת מעניין.

נהדר! הספר הזה כלכך מעניין ומסתורי,פשוט כיף.
ממש ממש לא מומלץ להתחיל את הספר ולעזוב אותו באמצע לתקופה, ואז להמשיך, בעיקר לא הקטעים מאוחרים. יש המון דמויות והמון תוכן לחלק מהן, וזה דיי קל לשכוח את חלקן (באמת שמספר הדמויות הוא עצום), מה שגורע מהסיפור.
למזלי היה מישהו שכל פעם ששכחתי הסביר לי, אבל לא לכולם יש מישהו כזה.

העלילה עצמה היא דיי מגוחכת כשלוקחים הכל בחשבון... אבל עדיין נהנתי ממנו, בעיקר כשהבנתי אותו בדרך שצריך להבין אותו אחרי שיעורי ספרות בתיכון.
זה מחזה שכיף לקרוא אותו, והוא נורא מעניין וזורם.

הספר הזה הוא מאוד טוב, אבל אני לא חושבת שאדם שאין לו ידע מינימאלי בתרבות היפנית יוכל להנות ממנו כמו שצריך, בעיקר כי כל ההערות למטה דיי מעצבנות לפעמים שכל פעם שיש כוכבית צריך להפסיק את הרצף ולקרוא מה הפירוש של זה ומה הפירוש של זה. לאדם שכן קצת מבין יותר קל לפרש דברים, חוץ מהמובן מאליו.
העלילה שוברת לב, במיוחד בגלל שיודעים מההתחלה לאן הסיפור הזה הולך ומה עומד לקרות, שכל מה שנבנה עומד לההרס. הקשר ביניהם כפי שהוא מוצג במיוחד לקראת המוות של אקי ובזמן המוות שלה הוא כלכך עמוק שזה באמת מתסכל לראות אותה מתה ואותו נשאר בלעדייה. ספר טוב, לא גאוני אבל בהחלט מצויין.

ספר מדהים. יש משהו מושך בדרך שהסיפור כתוב רוב הזמן מנקודת המבט של אוסקר, ילד בן 9. הילד הזה פשוט מרתק, הוא מדהים ותמים ופשוט שובה לב. יש בו משהו... אי אפשר להסביר את זה. הסיפור והגילוי פחות מרתקים בעיניי מאשר הדמות של אוסקר, למרות שהוא מצויין ברמות שנדיר לראות בספרות מודרנית לטעמי.
ג'ונתן ספרן פוייר הוא סופר מצויין, והצורת כתיבה שלו היא מקורית ושונה בצורה כזו שקשה לא להעריץ אותו.