היתה שבת חורפית, המשפחה התכנסה בירושלים, וירדן הציע לנו מקום בדירת הרווקים שלו. הוא עצמו נסע להורים לשבת, ואנחנו התארחנו אצלו ברחוב הטייסים. שבת חורפית בירושלים, ולא הסתדרנו כל כך עם אמצעי החימום בדירה הישנה. רק הסלון, חדר נפרד, סגור בדלת, זכה לחימום מזגן, ומטבע הדברים שהינו בו. ובסלון הזה, סלון של רווק ירושלמי, מצאתי את הספר הדק הזה והתחלתי לקרוא. לא קראתי הרבה ממנו, כי זו היתה שבת חברתית ומשפחתית ורוב הזמן היינו בדרך מפה לשם ומשם לפה, אבל 2-3 פרקים הספקתי לקרוא, וסימנתי לעצמי להמשיך עם הספר לכשיזדמן.
עברו כמה חודשים והנה הזדמן לידי וסיימתי. טוב שעבר הזמן כי בינתיים הספקתי לקרוא מכתבי שלום עליכם שיש להם התייחסות בספר. זו לא ספרות יפה, אבל גם לא ספרות עיון או מסות כבדות. מדובר בפרקים שהם בערך תמלילי הרצאות, מעין אוניברסיטה משודרת. דברים שמאיר שלו חושב על בפרות, בהיותו קורא ובהיותו כותב. לא בהיותו חוקר אקדמי, כי הוא לא, וזאת יל אף שההרצאות ניתנו תחת קורת גג אקדמית.
המכלול נעים, קליל, כמו שיחה בין חברים, אבל מהסוג המעמיק, שזור באנקדוטות מחייו של מאיר שלו ומכתיבתו, ומאוד קצר. ספר דק וקטן שנקרא מהר ולדעתי אין סיבה לשמור בבית אחרי הקריאה.

















