זה ספר נחמד.
אין לי משהו יוצא דופן שאני חשה או רוצה להגיד עליו, זה פשוט רומן רומנטי טוב, לא משעמם או קלישאתי מדי, אבל גם לא לגמרי בלתי צפוי.
ג'ס (ג'סיקה) היא אמא יחידנית לילדה בת 7, שמה ג'ונו, והיא לא הייתה עם מישהו מאז שג'ונו נולדה.
היא מספרת לעצמה שהיא לא בודדה, ושהיא לא יכולה להרשות לעצמה לצאת עם מישהו כי הילדה, וכי העבודה, וכי אין לה זמן.
יש לה חברה הכי טובה בשם פיזי (פליסיטי), ואהבתי את איך שזה הרגיש בתחילת הסיפור שהן ממש צמד, זה הרגיש שפיזי וג'ס ממש חולקת את הסיפור, נהניתי מהנוכחות של שתיהן ביחד בתחילת הספר.
מי שלא יודע, כריסטינה לורן זה השם של שתי סופרות, כלומר שתי בנות כתבו את הספר הזה ביחד, ולא רק, יש להן מלא ספרים שהן כתבו.
אבל זה הספר הראשון שקראתי מהן, ולא הכי התחברתי לכתיבה בהתחלה, ואני לא חושבת שזה היה כי זה כתוב בגוף שלישי, זה פשוט הרגיש קצת... פחות אינטימי מאיך שספרים אחרים הרגישו לי, אבל הם היו גם בז'אנר של רומן אירוטי, אז אולי זה ההבדל.
כן יש פה סקס, אבל אי אפשר לקרוא לזה אירוטי, אז זה טוב למי שמחפשת דמויות שכן יש ביניהן משיכה ומתח מיני, וכן יש תיאור די ברור של סקס, אבל זה מתואר בשפה צנועה בלי יותר מדי ירידה לפרטים.
בכל אופן שכחתי להמשיך להסביר על מה הספר.
אז זה סיפור על איך שג'ס עושה בדיקה על מנת לגלות עם מי יש לה התאמה לפי הדנ"א, והיא מגלה שיש לה התאמה גבוהה מאוד, עם ריבר, שהוא גם הדוקטור שפיתח וגילה את כל העניין יחד עם עוד איזה בחור.
היא לא ממש מחבבת את ריבר, למרות שהיא מודה שהוא אדם מאוד מושך, ואם תמשיכו לקרוא את התקציר אתם אולי תגלו יותר ממה שאני חושבת שאתם צריכים לדעת על הספר.
כל מה שאני ידעתי על הספר הזה, זה על ההתאמה לפי דנ"א, ועל כך שזה בעיקר סיפור על הזוג, ולא על החברה הזאת ועל איך שההמצאה הזאת יכולה לשנות את עולם הדייטים.
אבל אני באופן אישי חשבתי שיש כאן מספיק על החברה, ומספיק הסברים על איך זה עובד, וזה היה נחמד לקרוא מנקודת מבט של סטטיסטיקאית, כי ג'ס תמיד מחשבת סיכויים לדברים, אז הנטייה הראשונה שלה כשהיא מגלה שיש לה התאמה עם ריבר, זה להטיל ספק.
לא יודעת, הסיפור היה נחמד, האווירה הייתה נחמדה, לא מצאתי משהו בספר שהייתי רוצה לשנות - אבל זה כאילו... לא התחברתי למשהו פה בצורה מיוחדת.
זה פשוט רומן רומנטי טוב בלי יותר מדי עומק, שעדיין סוג של עוקב אחרי הנוסחה הרומנטית, אבל מרגיש קצת שונה.
הדירוג שלי מבטא יותר את דעתי על הספר מאשר את רגשותיי, פשוט אין לי תלונות, אבל זה גם לא שנהניתי מהספר הזה בטירוף.
זה פשוט היה - נחמד.
זה הכול, נחמד, נעים, לא השתעממתי, אבל גם לא התמכרתי, הכול היה מאוד מאוד נחמד.
אם הספר הזה היה בחור, הייתי בבעיה, כי לא הייתי מצליחה להחליט או לתאר למה הוא לא משעמם - אבל כן קצת משעמם, ולמה הוא מאוד נחמד, אבל זה לא מרגיש שזה מספיק, למרות שזה כן מספיק לעכשיו, אבל לא לעתיד.
אז מזל שזה רק ספר ולא בן אדם.













