ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 27 באוקטובר, 2025
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
אוי ואבוי!
מה נאמר ומה נגיד, הלכתי לכתוב על הספר ונכנסתי למחילת הארנב שהיא הממשק החדש של האתר.
נראה יפה, אבל מוזר ביותר. מה מוזר? למשל שמבקשים ממני שתף ברשמיך, נותנים טיפים לכתיבה ואז בהמשך עוד משפטי עידוד בסגנון "נהדר! ממשיכים".
לאאאא
אבל כן.
מה אין?
יש כפתור "פרסם ביקורת" או כפתור "ביטול" אבל לא כפתור "שמור טיוטה".
יש סופר מילים ומונה תווים, אבל לא עורך טקסט שמאפשר להדגיש או להוסיף תמונה.
נו, שויין.
עוד לפני שנכנסתי לכתיבת הביקורת קיבלתי "הידעת" שמספר לי שהספר פורסם לפני תשע שנים ושהוא ספר בהיקף בינוני. בינוני זה נכון, אני מסכימה, ולא רק בהיקף.
נתחיל עם הציפיות, שהן גבוהות למדי. ג'ון גרישם הוא אלוף המותחנים המשפטיים, בעל ותק של עשרות שנים בתחום ורקורד של עשרות ספרים, רובם טובים, רובם בידיוניים אם כי יש גם כמה שלא, בעיקר כשהוא כותב נגד עונש המוות שנהוג בארצות הברית. לכן ברור שספר כזה נלק מיד, וגם מדבקה ירוקה שמכניסה אותו למבצע "2 ב-99" לא מורידה את הציפיות האלה.
הספר מקוטלג כאן תחת סדרת "לייסי סטולץ" ומעניין לדעת שיש סדרה כזאת. ובכן לייסי היא רווקה, עורכת דין שעוסקת בטוהר מערכת המשפט ובבדיקת טענות התנהגות לא ראויה כנגד שופטים. היא מקבלת בצורה אנונימית תלונה חריגה נגד שופטת, ונכנסת יחד עם הקולגה שלה הוגו הץ', למערכת של שחיתות משפטית ושלטונית, העלמות מס, הימורים ומה לא. הוגו, אגב הוא גבר שחור, אב לחמישה ילדים. השופטת היא לסבית, והמודיעה האנונימית היא שמינית אינדיאנית. נראה כאילו משטרת הדייברסיטי כפתה על גרישם גיוון גזעי ומגדרי ולא רק לכתוב על גברים עשירים לבנים בפירמות עשירות בניו יורק.
הפשע הבסיסי בספר מתאפשר הודות למעמד המיוחד שיש לשמורות אינדיאניות בארצות הברית, שמסיבות היסטוריות הופכות להיות גם טריטוריות בעלות חוקים משלהן שלא תמיד כפופים לממשל הפדרלי, כמו למשל להקים בתי קזינו ולנהל בהם הימורים. למדיניות הזאת יש סיבות היסטוריות שחלקן מעניינות מאוד אבל לא תמצאו אף אחת מהן בספר הזה. מה שכן יש זו לייסי, שעוקבת עקב בצד אגודל, לא תמיד בזהירות הרבה הנדרשת, אחרי השופטת ויכולות הלבנת הכספים שלה. כמה המותחן הזה מותח תוכלו להבין מכך שקראתי אותו על פני חודשיים בערך, כל פעם פרק או חלק מפרק. היתה תאונת דרכים אמנם, אבל חוץ ממנה הפושעים לא ממש יודעים לפשוע באלימות. הייתה דמות מעניינת - אחיה של לייסי שהוא איש עסקים כושל ורעשני - אבל הוא יצא מהתמונה ולא קיים את ההבטחות העלילתיות הטמונות בדמות כמו שלו. היה סיפור אהבה אפילו, זוכרים שהיא רווקה? אבל הכל כתוב במין אנמיות משמימה. אפשר לוותר. בקלות.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אפרתי
(לפני שעה)
אם כך שתישאר מוצנעת.
|
|
|
נצחיה
(לפני שעתיים)
רויטל, יש בזה משהו.
|
|
|
נצחיה
(לפני שעתיים)
הי אפרתי. זו סדרה מוצנעת יחסית, ובצדק. כמו מיירון בוליטר של קובן
|
|
|
רויטל ק.
(אתמול)
ויתרתי על גרישם מזמן, כשהרגשתי שהאג'נדה
מעניינת אותו יותר מאשר העלילה או הכתיבה.
|
|
|
אפרתי
(אתמול)
סקירה משעשעת. קראתי המון ג'ון גרישם ומעולם לא נתקלתי בלייסי. מעניין.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
