מדובר בספר הכי טוב של ליהיא לפיד שיצא לי לקרוא עד עכשיו.
תמיד לא התחברתי לספרים שלה... הם היו קיצ'ים מידי ושטחיים.
הפעם מדובר במשהו אחר.
סיפור מהודק היטב על בחורה אשר עזבה את אימה ובסוף לילה מאוד בעייתי עם החבר האלים והעבריין (ממנו היא מתקשה להתנתק)היא מוצאת מסתור בבית אישה מבוגרת ערירית ודמנטית.
הן זרות אחת לשניה אבל בשל הדמנציה של הקשישה מתפתחת מערכת יחסים בין השתיים וכל אחת נעזרת בשניה על מנת להבין כיצד להמשיך לחיות.
במקביל מתגלים עוד ועוד פרטים על הרקע המשפחתי של השתיים, מה קרה בעבר של כל אחת ומה הוביל כל אחת מהן למצב שהיא נמצאת בו.
הכתיבה מעולה. ישנה עלילה מעניינת ומותחת לרגעים ובסך הכל באמת הספר מחזיק טוב את הקורא.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי זה שיש רגעים של מריחות בסיפור... מלל מיותר לעיתים... חזרה על אותם דברים ויחד עם זאת בסוף של הספר הייתי מוסיפה עוד כמה עמודים לסגירה של הכל. עד כמה שהוא היה מפורט על גבול החופר באמצע שלו בסוף הוא פשוט נגמר מהר מידי.
סך הכל ספר טוב מאוד

מפגש אקראי בין שתי נשים הזרות זו לזו הוא הציר המרכזי המניע את הסיפור הרגיש הזה, המתרחש בשבועיים שבין פסח ליום העצמאות. שאלו הימים הכי ישראלים בשנה.

נינה, תלמידת תיכון מעיר בדרום הארץ הבורחת על חייה, וכרמלה, ניצולת שואה דמנטית, שחייה וזכרונותיה בורחים ממנה בחסות הזיכרון המתעתע אשר מופיע ונעלם חליפות.


כרמלה חושבת שנינה היא נכדתה האהובה דנה אשר לא ראתה כמה שנים, וזו לא ממהרת להעמיד אותה על טעותה. לאחת נוח לברוח אל השקר, בעוד שהשנייה, שמדי פעם מבליחה בה האמת, מעדיפה גם היא לחסות בצלו של השקר. כי הוא מכאיב פחות. וההתעטפות בו מנחמת הרבה יותר מהמציאות.

ליהיא לפיד כתבה את הסיפור כמו אמן המלקט חתיכות אבני פסיפס ליצירת תמונה אחת שלמה. כל אבן מייצגת פן אחר של החיים, ושל הישראליות בפרט. אובדן ושכול, משפחות פשע, רילוקיישן, החלום האמריקאי, עולים חדשים, ויחסי הורים ילדים.


לכל אורך הקריאה שאלתי את עצמי אם הסופרת התכוונה לזָרוֹת או זָרוּת, ואני חושבת שהיא התכוונה לשניהם, ושני המונחים משרתים את הסיפור.
בכל דמות ודמות הזָרוּת נוכחת ומחפשת את מקומה במרחב, לעומת הזָרוֹת שהוכיחו שאפשר ליצור קירבה גדולה וקשר חם ויציב מזָרוּת מוחלטת.
אהבתי מאוד את הספר ששאבתי אותו כמעט באבחה אחת, ועוד יותר אהבתי שעל אף הנושאים הטעונים בחרה לפיד בסוף טוב, אבל לא כזה שיכל בקלות ליפול לתוך בור צפוי של סכריניות.


הספר הזה הוא מאוד אנחנו, כל כך עלינו. הכי ישראלי שיש, על כל הטוב שבו.

מומלץ!

נערה צעירה נקלעת לצרות של מבוגרים ומתמודדת עם משבר פיזי ונפשי קשה מאוד. עיירה קטנה סוערת בעקבות פשע. אני לא רוצה לעשות ספויילרים לכן אכתוב מה העלה בי הספר. יש בפרוזה של ליהיא לפיד כל מה שאני מחפש בספרות ישראלית, ספרות מקור. קצב מהיר של אירועים, מתח, רגשות של נשים וגברים שמתקשים להתמודד עם המציאות ועם הבעיות הקשות שעוברות על בני האדם.
נינה נערה צעירה מתאהבת בגבר נשוי אשר מתפרנס מפשע. במקום אחר אישה זקנה ומבולבלת חושבת שנינה היא נכדתה דנה ומאמצת אותה אליה.
בארצות הברית איתמר בנה של הזקנה כרמלה מתגורר בארצות הברית ועם החיים התובעניים שם. זיכרון אחיו המת רודף אחריו והדאגה לאמו מצד אחד ולאשתו וילדיו מצד אחר מבלבלות את נפשו החצויה.
העלילה מתרחשת בין פסח ליום העצמאות. אנשים זרים נפגשים מתגברים על החששות ונקשרים אחד לשני ואחד לשנייה. הכול כתוב ברגישות ואמפתיה כלפי הדמויות שעדיין רצות לי בראש. זהו ללא ספר ספר מתח שצריך להקדיש לו זמן ומחשבה. אני שמח מאוד שקראתי את הספר הזה ומחכה לספרה הבא של ליהיא לפיד.
הספר יצא בכתר הוצאה לאור.
עורכת: רונית ויס-ברקוביץ. הספר מכיל 300 עמודים. יצא 2021 בישראל.
לסיכום מומלץ מאוד לכל מי שאוהב לקרוא ספרות מקור איכותית.

חייה של כרמלה הקשישה אינם קלים. חוותה אובדן ועצב, אינה חזקה וצלולה כבצעירותה.
יום אחד, הפתעה על סף ביתה. הזמן הכי ישראלי, חול המועד פסח. אוטוטו המימונה, יום הזיכרון והעצמאות. היא פותחת את דלת דירתה בתל אביב ורואה את דנה, נכדתה היפה שבאה מאמריקה- בתו של איתמר שהיה תמיד הילד של אמא ומצליח מעבר לים- יושבת על המדרגות, מבוגרת מכפי שזכרה.
האושר מציף אותה והיא מזמינה אותה להיכנס. בואי, דנה'לה, ילדה אהובה שלי.
נינה לא מבינה מה הקשישה הזרה רוצה ממנה, מי זו דנה ומה פתאום היא מזמינה אותה אליה. אבל היא לא תרחיק יחפה ובמיני קרוע, חסרת פרוטה וללא הסלולרי וזקוקה למקלט זמני אחרי הזעזוע שחוותה ונמלטה. ג'וני שמואלי המניאק הכוחני מפחיד עד מוות והריב הנורא עם אמא. כרגע אין לה לאן לחזור.
חייהן של נינה והאם אירנה לא קלים. שכונה קשוחה למדי. האם עובדת קשה לשים אוכל על שולחנן ולשלם שכירות, ובעוד חברותיה לכיתה עושות פרצופים לאינסטוש ולומדות לבגרות היא מסובכת עם החבר'ה הרעים למגינת לבה של האם. הילדה צריכה בגרות ולא את שמואלי החרא הזה ואוסף החברים הדפוקים שלו (במקור). עלובי נפש המעורבים בסחי של החיים. ג'וני אמנם דרעק אבל מקושר. הרבה בעיר הקטנה באזור חיוג 08 חייבים לו משהו. פה הלוואה, שם ג'וב שסידר לילד. עדיף לשמור מרחק.
והיא נענית לכרמלה ונכנסת הביתה, למקלט הזמני, גן עדן לזמן מוגבל, רק לסדר ולאוורר את הדירה המוזנחת. עכשיו יש לה סבתא, בבושקה במקום זו שכבר לא איתם. כזו שתאהב אותה ואולי היא תלמד לאהוב.
ישראליוּת בארצות הברית. צריך להתרגל, זו לא הסחבקיות הצברית. עברית מעורבת באנגלית, אמריקה של 'הֶב אֵ נַייס דיי', דאוּן פּיימֶנט ומוֹרגָג' (במקור) על הבית שאולי איתמר ונעמה יקנו. החיים נוחים למדי עם מכונית ושפע. לא נכנסים לנשמה כמו בארץ. נעמה מנסה להשתלב בין המקומיות. איתמר מתגעגע להווי עליו גדל, לים, לפלאפל, לחספוס ולעתים תוהה מתי אתה מפסיק להיות ב'רילוקיישן' זמני והופך ליורד אחרי שהשנה המתוכננת הפכה להרבה יותר. ילדיו גדלים למציאות כה אמריקאית. עברית? שפה מוזרה. דֶדי, פְּליז דוֹנְט סְפּיק היבּרוּ ניר מַיי פְרֵנְדס.
והזמן הקצר אצל כרמלה מבגר את נינה. היא לומדת מה חשוב. רועי טוב הלב, בנה של חגית מהמינימרקט מעבר לכביש. הנסיעה לפולין שפספסה בגלל הבטחות השווא של ג'וני. הבגרות והעתיד.
ומעל הכל- אהבת אם וכמה שתי זרות יכולות לאהוב. שלפעמים החיים מורידים כאפה ואפשר לקום כמו גדולה.
יום הזיכרון בפתח. אירנה ואיתמר יוצאים כל אחד למסע, שלו מזכיר שיר של ספרינגסטין. הם יסתיימו באותו מקום והכל ישתנה. גם שמואלי יוצא למסע שונה לגמרי.
והצפירה. עמידת דום ובכי. רגע אחרי- פטישי הפלסטיק וילדים צוהלים. מעגל נסגר.
כתוב יפה, רגיש ונוגע.

זרות הוא הרומן השלישי של ליהיא לפיד סופרת מרצה ועיתונאית .
ספרה המעולה המאוד ישראלי תופס בגרון ולא מרפה על אהבה ומשפחה ומה שחשוב באמת .
הספר עוסק בשתי נשים זרות : בחורה צעירה נינה שמה ואישה זקנה כרמלה שנפגשות בחדר מדרגות בשעת בוקר מוקדמת :נינה בורחת מחבר עבריין ואלים וכרמלה מנסה להיאחז בזכרונות הכי קשים שלה ...
הן צריכות זו את זו או שבעצם חייבות אחת את השניה ולאט לאט מבעד מסך של הסתרה ושקרים מתגלה אמת חזקה על הצורך באהבה וקשר .
זהו סיפור על חיבור יוצא דופן כתוב נפלא וחודר ללב . סיפור ששזורים בו אהבות ישנות וטובות לצד כאב ועצב
סיפור העוסק בחמלה ובהבנה בטעויות ובסליחה . סיפור המביא את השכול , קשיי הקליטה של עולים חדשים
ואת הדילמות אם לרדת מהארץ והכי סיפור ישראלי שיש בו הכל מהכל .
הספר כתוב בצורה פשוטה וקריאה שנתנה לי הקוראת להתחבר ולהרגיש כל דמות ודמות בזכות הכתיבה בעברית טובה קולחת מרגשת מסקרנת ועוצמתית .ספר שכבש את ליבי .אל תחכו רוצו לקרוא ממליצה בחום .

הספר הזה הוא כל כך ישראלי שבחלק גדול ממנו הקורא מרגיש את הזדהות הסופרת לדמויות.
נינה היפה והחכמה בת ה-18 חיה במצוקה כלכלית עם אימא אירנה (36)
שהשפה והמנטליות הישראלית מקשה עליה כאם חד הורית.
הנערה הצעירה רוצה להצליח והיא עושה כל שביכולתה כדי לצאת מחיי העוני שנכפו עליה.
וכך היא נופלת...כמו כיפה אדומה..

המצב הולך ומידרדר, ונינה מוצאת את עצמה בורחת על נפשה לתוך בניין ישן באחת מסמטאות תל אביב.
ושם , בדיוק שם יוצאת קשישה לאסוף את העיתון
והן מתחברות כמו שתי נשמות אבודות שמוצאות נחמה אחת בשנייה.
בינתיים, אי שם באמריקה מתגורר איתמר בנה היחיד של כרמלה הקשישה.
הוא מצליח ומתעשר ומשפחתו איתו, והם אט אט מתרחקים מהישראליות.

איתמר מתגעגע הביתה, אבל אשתו רוצה לתקוע יתד באמריקה
והוא חצוי כמו ים סוף....ללכת או להישאר...

כל הדמויות בספר עושות בשלב זה או אחר חשבון נפש!
הן תוהות מה עשינו טוב, ומה לא...מה יכולנו לעשות, ומה היה מיותר..
לפיד מביעה את האג'נדה שלה בבירור:
"כל כך קל להתרחק ולזכור את הקוצים של הישראלים, אבל יש גם אחווה ישראלית והיא לא רק באובדן,
אלא גם ברגעים הטובים. החברים שאין בשום מקום אחר, החגים, המשפחתיות, הים, השפה.
אפילו באמריקה הם נדבקים אחד לשני, הישראלים, כי אף אחד לא מבין אותם כמוהם."

הספר כתוב כמעט כמו תסריט. הוא קולח, מרתק, המעבר בין הדמויות והסיטואציות חלק.
הקורא מבין בדיוק על מה היא כותבת.
וגם אם יש פה ושם 'בריחה' לעולם אוטופי בו כולם בסה"כ טובים, זה נסלח.
כך הסופרת רצתה להציג. אופטימיות שלא תמיד תואמת את המציאות.

לסיכום, מעניקה לספר ארבעה כוכבים מנצנצים :)

סיפורה המקסים של ליהיא לפיד, שנקרא בשטף וקשה להניחו מהיד.
נינה, נערה צעירה, נקלעת למצוקה ומנוצלת על ידי עבריין כוחני.
בהחלטה של רגע, היא נמלטת מזירת פשע.
לאחר ריצה בסמטאות צרות ברחובות תל אביב, היא מוצאת מסתור בחדר מדרגות של בניין ישן.
כרמלה, אישה מבוגרת, דמנטית ובודדה יוצאת מדירתה ומגיעה לחדר המדרגות.
מתוך בלבול, כרמלה חושבת שהנערה הצעירה והמפוחדת זו דנה, נכדתה שבאה לביקור מאמריקה.
כרמלה כל כך שמחה לפגוש את "נכדתה" האהובה ומכניסה את נינה, הנערה הזרה לביתה.
"הסבתא" ו"הנכדה" זקוקות זו לזו. נינה זקוקה למקום מסתור זמני
וכרמלה המבולבלת, עקב מחלתה, זקוקה לחברה, לעזרה ולהשגחה.
אירנה, אימה של נינה, עולה חדשה מרוסיה, לא מבינה לאן נעלמה ביתה היחידה...
מומלץ בחום.

ספר מצוין של ליהיא לפיד! ספר ארץ ישראלי שיש בו כל מה שישראלי. הדרום הישנוני לעומת תל-אביב הקופצנית. פשע, אלימות, ניצול, אהבה, שכול, ערגה, תשוקה, עליה מברית המועצות, הגירה לארצות הברית ועוד.

הספר מגולל תקופה שבין פסח ליום העצמאות והוא נשען על שתי דמויות מרכזיות: נינה וכרמלה.

להלן קטע עמוד 7: "היא מצטנפת בדממה בפינה ומנסה להיזכר איך הגיעה לחדר המדרגות הזה. שמלת הערב הצמודה מגרדת לה והיא מבינה שהיא גם בלי תחתונים ומהדקת את ירכיה. אין לה מושג כמה שעות היא כאן. היא מנסה לפקוח עיניים, אבל אור הניאון בחדר המדרגות שורף ומסנוור מדי. היא עוצמת אותן שוב. בא לה לישון עוד, עוד המון, להניח שוב את הראש על המדרגה. להתעלם...." עמוד 8: "האור בחדר המדרגות כבה. "יש פה מישהו?" ...."

מה קרה? מה נינה עושה בחדר המדרגות?

נינה-נערה בכתה י"ב. גרה בדרום הארץ יחד עם אמה-אירנה. אירנה לפרנסתה עובדת במשק בית ובגני ילדים.

שמואלי – ג'וני פושע מקומי. נשוי עם שני ילדים, מנצל את תמימותה של נינה היפיפייה ומבטיח לה הרים וגבעות. מהר מאוד הירח דבש הזה מתמוסס.

למרות כל ההפצרות של אירנה בנינה שחושבת שיודעת הכול, ומסרבת לקבל את גזר דינה ולאכול מהיד לפה, נינה מחליטה לברוח עם גו'ני לתל-אביב. אלא מה, שגו'ני הוא כריש וסרסור שצבא של חיילים מאחוריו.

אירוע מסוים גורם לנינה לברוח ולהסתתר בחדר המדרגות של אחד הבניינים הישנים בת"א.

את מי נינה פוגשת בחדר המדרגות? את כרמלה הקשישה.

כרמלה בצעדים כבדים ירדה במדרגות ופגשה את נינה, שבטוחה שזו דנה נכדתה שבאה לבקר אותה. למרות שדנה הרבה יותר צעירה מנינה, כרמלה משכנעת את עצמה שנינה זו דנה.

כרמלה אלמנה. בנה נשוי לנעמה הקיבוצניקית ולהם שני ילדים. איתמר אסף את משפחתו ועשה רילוקיישן לארצות הברית. דנה בתו הבכורה נולדה בארץ עוד לפני הרילוקשיין. אריאל נולד בארצות הברית, והוא אמריקאי לכל דבר. התקופה המתוכננת היתה אמורה להימשך שנה, אך ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות קרצה ואז ממשיכים עוד שנה ועוד שנה עד ש...

לאחר שכרמלה איבדה את אורי בנה בשירותו הצבאי, את בעלה איציק והרילוקיישן של איתמר כרמלה היא נותרה לבדה.

הקשר היחיד שנותר לאיתמר הוא הטלפון השבועי לאמו-כרמלה. השיחות איתה עוררו את געגועיו לארץ. הוא אומר לנעמה: "משהו לא בסדר עם אימא"...

כשהילדים הלכו לישון השקט עטף את הבית השכור, ותוך כדי מזיגת הקפה והכנת הפרזנטציה חשבון הנפש של איתמר בינו לבין עצמו החל לצוף: רכישת בית קבע בארה"ב מול בזבוז כסף על שכירות. המרחק מהאם, הדביקות הארץ ישראלית מול הנוחות האמריקאית. השקט מול הלחץ היומיומי בארץ, החספוס הצברי, ומאידך הסחבקיות... יום הזיכרון קרב, אורי כבר אינינו מזמן ואמא לבד... המחשבות מוזגו והטפל מול העיקר החל לקבל מרקם שונה...

מה איתמר החליט?

המפגש בין נינה לכרמלה בחדר המדרגות, והביטחון המלא של כרמלה שנינה זו דנה נכדתה, פתח חלון הזדמנויות לנינה לברוח מגו'ני, ולהתמקם בביתה של הקשישה. נינה מתחברת לקשישה, מטפלת בה, דואגת לצרכיה, ובד בבד פוגשת גם את הבן של בעלת המינימרקט שמביא לה מצרכים. הן מטיילות, אוכלות גלידה יחדיו ואפילו נינה מצליחה לפתח מערכת יחסים עם רועי-הבן של בעלת המינימרקט.

בדרום הארץ אירנה האם מודאגת, מפוחדת, זוכה לביקור של הכריש, ומחכה לאות חיים מנינה. מאידך במרכז הארץ נינה דואגת לאירנה ומכה על חטא.

האם אירנה מצאה את נינה?

ספר מקורי מרגש ומפותל שכתוב ברגישות. קולח, מסקרן ועל הגבול הדק של מתח שפרקיו מגוללים לסירוגין ובפלשבקים על חיי הדמויות.

לשם שנבחר לספר "זרות" משמעות רבה. לא רק נינה וכרמלה זרות אחת לשנייה, איתמר ונעמה זרים אי שם באמריקה הגדולה וגם רועי זר לנינה ובכל זאת...

בשורה התחתונה: תיקון, מרחק, זקנה, התבגרות, געגוע, זרות, הפתעות וגם אהבה.

ספר מופלא ומומלץ בחום. מבלי לפגוע בספריה הקודמים של ליהיא לפיד לדעתי האישית הספר "זרות" הוא הכי טוב שלה.

לי יניני

הוצאת כתר, פרוזה מקור, 300 עמודים, 2021

ספר טוב אבל באמת לא יותר מזה.
ליהיא כנראה לא למדה אצל כל סדנאות הכתיבה שצצו בשנים האחרונות גם בארץ וגם בחול. סדנאות אלו שמו לעצמן מטרה "לרבע" את הכתיבה. אז ליהי כותבת המון "telling". לי אין בעיה עם זה, כי היא עושה את זה מצויין (הלואי שיכולתי), אבל אם לסופרת היו קוראים פלונית, זה לא היה עובר את הלקטורה.
אתחיל מהטוב:
• הכתיבה זורמת ומזמינה לקרוא עוד.
• יכולת מצויינת של הסופרת להביע רגשות של אנשים, גם פנימיות וגם האחד אל רעהו.
• העלילה מתפצלת ומתחברת יפה.
• הדמויות משכנעות ואמינות, עם נטיה קלה לסטראוטיפיות.
מה פחות אהבתי:
• העלילה מתחילה טוב, מעניינת, מאיימת ומותחת, אבל דועכת לקראת סוף הספר. זה הרגיש לי כמו לאכול סטייק גדול חם וטעים אבל הביסים האחרונים כבר היו קרים וטפלים.
• סיפורי רקע של אנשים/מאורעות לא קשורים לעלילה. כמו עץ פרי שחלק מענפיו יבשים והגנן יודע שלא יתנו פרי, אבל לא גוזם אותם.
בגדול, כמו שאמרתי, הספר טוב ונהניתי מרוב הקריאה. אני לא ניחן בסבלנות יתרה ובכל זאת רציתי לקרא עד הסוף ואני לא מצטער.