ביקורת ספרותית על מוטת כנפיים מאת תמי לאונר אראל

---

מוטת כנפיים מאת תמי לאונר אראל

שירה, בת 22 -עדיין בטיול לא מחייב אחרי הצבא -באוסטרליה
שירה מוצאת את עצמה גרה בביקתה חלומית קטנה וקומפקטית בקצה חווה טבעית וקסומה. בקתה שהיא "הבית" שלה. המקום הפרטי והקסום שלה עם גידולי ירקות אורגניים בחצר האחורית.

סטיב ,בן 25. מטר תשעים של שרירים. בלונדיני-ואיך לא.. עיניים כחולות.
הוא עובד ככבאי בתחנת הכבאות המקומית.

...."שנינו ידענו מה זה לאבד את האדם הקרוב אלינו ביותר, וכנראה שזאת הסיבה לכך שהחיבור בינינו היה כל כך טוב, אך יחד עם זאת, כל אחד מאיתנו נשמר שלא להתקרב יותר מדי וחלילה להיפגע שוב"...

הם רק ידידים. בלי לסבך זה את זה, בלי לשבור חומות ולהרעיד אדמות. ככה הכי בטוח. במיוחד שאף אחד הוא לא הטעם של השני.

שירה וסטיב שניהם בורחים מאירועים שחוו בעבר. מזיכרונות. מאבדון משדים ומכאב. בונים כל אחד את ההגנות סביב עצמו כדי לא להיפגע שוב. כמה שפחות רגש ככה עדיף

אבל שירה נוטשת בארץ,ערב עזיבתה את אלעד. בן זוגה האהוב. היא לא נפרדת ממנו ומשאירה מכתב יבש מבלי לפרט את סיבת עזיבתה.
לאחר 3 שנים אלעד מופיע בפתח ביתה,באוסטרליה ומביא אחריו את סופת הטורנדו ואת כל הזכרונות אותם שירה ככ עמלה להשאיר מאחור- לשירה אין ברירה אלא להתמודד מול כל השדים והסופות מהעבר. לא תמיד אפשר לברוח מהכל

מוטת כנפיים- הוא המרחק בין קצה כנף אחת לקצה הכנף השניה. אולי המרחק בין 2 קצוות העולם שעדיין יש משהו מעל שמחזיק אותם מחוברים. אולי העובדה שגם קצהו האחד של הכנף למרות המרחק-עדין מחובר לקצה השני. בלתי מנותק. אחיד.

הסיפור כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של שירה.
סגנון כתיבה בוגר ומסודר. בדיוק להפליא ומאורגן.

#אהבה_ישנה
#טיולים_בעולם
#אובדן

נהנתי מאוד לקרוא את הספר. סגנון הכתיבה היה מאוד קולח וקריא. העלילה נוגעת ללב וסוחפת ואהבה שרודפת אחרי האינסוף (האם היא תמיד מנצחת?)
ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של ציפור דרור
» ביקורות נוספות על מוטת כנפיים