ביקורת ספרותית על בית חפץ מאת דֹב קִמְחִי
ספר בסדר

---

"בית חפץ" בד"כ לא מהספרים שהייתי מתפתה לקרוא, ומלבד אולי סקרנות קטנה לא היה לי אליו כלום.
בכל זאת הגעתי אליו מתיוג שלו ע"י מנחם פרי עם "סמטאות" של אלישבע, וקצת השתכנעתי לנסות.

בית חפץ מתמקד בלספר על משפחה בירושלים שלפני המלחמה (לא תקופה שהכי מעניינת אותי, על אף שהסגנון מאוד אירופאי, עצם האיזכור של ירושלים מן הסתם תמשוך את סקרני הז'אנר או איך שלא אקרא לזה) ובעצם אולי לא כל המשפחה, אבל מהעיקרים שלה, האבא הספרדי המכובד, האמא האשכנזייה הדומיננטית, והבנות, כשרק 2 מהן מקבלות שם ואופי, השאר נשארות חבויות.
סביב כל המשפחה הזאת מתקבצים כל שאר הדמויות, יש את הבעלים, יש את המאהבים, ויש את הקנאים.
יש הרבה מה לספר על העלילה, כי עצם החיבור הספרדי והאשכנזי בירושלים דאז, יוצר מין חיבור כזה, שבטוח מסובב סביב מלא סיבוך וצבע. קשה לי למקד את העלילה לקו סדור אחד, אבל אני כן יכול להגיד ש2 הבנות לבית חפץ, מניעות קדימה את הסיפור. דבורה, הבת הצעירה שמוצאת חתן ואז נגררת אחרי גיסה, וחוה שעוברת משהו ומתרחקת מבעלה עד לגט ולנישואין מפוקפקים עם אחר.

הסיפור של דב קמחי עם הרומן הזה לא היה פשוט, ולקח לו זמן (של 12 שנה אני חושב) עד שבכלל התפרסם. יש שיאמרו בגלל סגנון שלא התאים לתקופה, ככה או ככה הסיפור שלו לא מספיק משך אותי, וחוץ מאחרית הדבר שקצת סיפרה עליו ומהדף הקצר בויקיפדיה, לא תפסתי הרבה.

בסופו של דבר האמון המסוים שיש לי במנחם פרי עם טיפונת סקרנות ורצון לנסות, הביאו אותי לקרוא את הספר, ואציין למעליותא את הכתיבה היפה שלו, שגרמה לי לשים מלא סימניות קטנות לאורך הספר רק בגלל ציטוטים קצרים ויפים, הרבה זמן לא נתקלתי בכתיבה כזאת, והיו רגעים שממש נהניתי רק מלקרוא.

מה שקצת משך אותי למטה, זאת העלילה. הנה, אני לא מהתקופה בה הרומן פורסם, וגם אני קיבלתי אותו בקצת קרירות. הוא הרגיש לי קצת חסר טעם, ולא הרגשתי חיבור או קירוב לשום דמות שהיא. לא הרגשתי מלחמה פנימית, לא הרגשתי את ה"מתח" בין הדמויות, וגם רגעים עצובים, לא ממש דיברו אליי.
בסוף הספר קורה משהו, כמו שיאה לכל סוף של ספר, והמשהו הכביכול דרמטי הזה לא הילך עליי כלום. לא ציפיתי ליותר מדי אז לא התאכזבתי, ואת האחרית דבר הארוכה של מנחם פרי (שמתייג את כל העמודים האלה כ"מציע קריאה בספר") לא הצלחתי להחזיק יותר מכמה עמודים. יש בזה מן האשמה שלי, אין לי את ההבנה של אותה התקופה (שנות ה50) ואת ההבנה של המקום של קמחי, אבל כאחד מתקופה שאולי מנחם פרי מכוון אליה כשהוא מציף את הספר מחדש, מתוך רצון להעלות אותו על נס כלשהו של גדולה, לא הצלחתי להרגיש חיבור.

אז זאת כבר בחירה שלכם, אם להשתכנע ממנחם פרי ולנסות להעמיד את הספר הזה חזרה למקום ש"מגיע לו" או להנהן ולהמשיך.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על בית חפץ