ביקורת ספרותית על השפה של הבקלאווה מאת דיאנה אבו-ג'אבר
ספר טוב

---

יום אחד אחי הביא את החברה שלו רעות לבית של סבא וסבתא שלי, סבא ברוך הגיש לה פירה שהוא הכין בצ'יק וצ'ק. רעות קצת התפלאה משום שהיא יודעת מהבית שלה שפירה כרוך בבישול תפוחי אדמה וזה דבר שלוקח זמן, אז איך כל כך מהר מרימים כאן פירה? לקח לה זמן לקלוט שסוד הקסם הוא אבקת פירה להכנה מהירה. כי ככה היה סבא ברוך, המהירות והכמות היו חשובות בעיניו מאנינות הטעם שהיא תוצאה של מורכבות ההכנה. הוא היה מקשקש בסירים כל הזמן, כי האכלת אנשים היה דבר חשוב בעיניו. לפעמים ניסה לשחזר טעמי ילדות, אבל בתור ילד יתום ועני טעמי הילדות היו לפעמים רק לחם שעליו הוא פיזר סוכר. אוכל היה חשוב, כי הוא הזין את הגוף והיה דרך לבטא אהבה, אבל גורמה היה בלתי חשוב בעליל. אוכל הוא לא אוכל, ככה כתבתי בסקירה על הספר "אמנותת הבישול הסובייטי" של אניה פון ברמזן, אוכל הוא הריחות שמזכירים לנו כוונות, מחשבות, רגשות ותחושות. והוא גם גיאוגרפיה והיסטוריה.

דיאנה אבו ג'אבר כותבת ספר על המטבח הערבי, או המטבח הכמו ערבי בארצות הברית, ובעיקר על המטבח של אבא שלה. רסאן אבו ג'אבר (שהתעתיק העברי לא החליט האם עדיף לכתוב את זה גסאן או רסאן), נקרא בארצות הברית בכינוי באד. הוא ירדני, בן לאב בדואי ולאם פלסטינית, שנסע לארצות הברית להשיג כסף, כמו רבים מבני משפחתו, אבל שלא כמותם הוא התאהב בבת המדינה, התחתן איתה למגינת ליבם של הוריו ושל אמה שלה המכונה בספר "גראם", והביא לעולם שלוש בנות. הגדולה מביניהם היא דיאנה. מתנודד בין עבודות שונות בשכר נמוך, נע ונד בין ירדן לארצות הברית וחזרה, נודד גם בארצות הברית בחיפושים אחרי חלום, ובכל מקום מבשל ומאכיל.

דיאנה כותבת את זכרונותיה וזכרונות משפחתה דרך הבישולים של אביה ודרך מאכלים אחרים. זה קצת כמו חלק מהספר של אניה פון ברמזן, אבל בלי הכנף ההיסטורית הגדולה. קצת כמו הספרים של גיל חובב אבל בלי ההומור והמשפחה המפרסמת. היא כן משוגעת, משפחתה של אבו ג'אבר, ומורכבת מטיפוסים צבעוניים, פשוט קצת פחות מפורסמת ממורשת בן יהודה-חובב. המתכונים בכל זאת טובים יותר, וכך גם החפירה בחיפוש עצמי וזהותי.

הבקאלווה המוזכרת בשם הספר היא זאת המתועתקת ב-V, מהמקור היווני או התורכי שלה, ולא ב- W כמו המקור הערבי. כך משכנעת איה הדודה המסתורית של דיאנה, כן לבשל משהו, שהוא כמובן לא ערבי. אביך, אומרת איה על אחיה הצעיר, הוא הגרוע בכולם. הוא חושב שהוא מבשל מטבח ערבי, אבל המצרכים שהוא עושה בהם שימוש אינם ירדנים אלא אמריקאים. לכן פוסקת הדודה באוזני האחיינית המתבגרת המורדת, מה שהוא עושה זה זיוף. והמתבגרת הבועטת שומעת, וחוזרת לתלם. או לפחות לכאורה לכמה שנים. זה ספר טוב, כזה החופר בענייני זהות קשיי הגירה ומהגרים, והמורכבות של משפחות מעורבות מבחינה אתנית ודתית. דיאנה מובכת מאביה המהגר הזר אבל גם מסבתה האמריקאית המקומית שמתנהגת בהתנשאות כלפי "אוריינטלים" מכל סוג ונמנעת מלבשל בעצמה משום שלתפיסתה מדובר בסוג של שיעבוד נשים. הרבה סיפורים מעניינים על זווית שלא ממש הכרתי. במתכונים אין סיכוי שאעשה שימוש.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על השפה של הבקלאווה