ביקורת ספרותית על אהבה בשש תיבות מאת מיכל בראון

---

לפני שנתיים קראתי והתפעלתי מספר הביכורים (סחיבת פצוע) של מיכל בראון. הכתיבה הבשלה שהרגישה לי כמו כתיבה משופשפת שצברה קילומטראז' מכובד, שלא ניכרה בה בוסריות בשום צורה, הדמויות העגולות לתפארת שהיו מושלמות באי - השלמות שלהן, והעלילה העוטפת את שני אלו.
 
אז חיכיתי בציפייה וסקרנות לספר השני.
והוא הגיע, ולא איכזב לרגע.
 
בראון כותבת את הגיבורים שלה מחוספסים. הם לא גיבורים פלקטיים שהכל יופי טופי בחיים שלהם. וכשאני משתמשת במילה מחוספסים אני מתכוונת, כן, לשרוטים פה ושם. כאלו שהחיים צילקו אותם.  אבל אני מודה: אני אוהבת את דמויות הספר שאני קוראת בדיוק כאלו. בסופו של דבר אלו הדמויות   שממשיכות ללוות אותי הרבה זמן. וזה מה שאני אוהבת בחווית  הקריאה. שיישאר בי משהו מהסיפור.

גיבור 'אהבה בשש תיבות' הוא דניאל מרסדן בון. העיסוק שלו הוא איתור כלי קשת נדירים. הוא טס לכל מקום בו הוא יודע שיש סיכוי למצוא כלי קשת כזה או אחר. לרוב הם נדירים, וכאלו בעלי היסטוריה, ולרוב יש בצידם סיפור מרגש.
בעוד בחייו המקצועיים הוא נחשב לבעל שם בתחומו, חייו האישיים שקטים ובודדים.

בגיל מאוד צעיר ולאחר מות אמו עזב את הבית, ועם אביו שמר על קשר רופף, נטול רגש. כל מי שאהב אי פעם והיה קרוב לו - מת. הבדידות שלו היא לא רק מצב נתון. היא כמו עוד דמות בספר הנוכחת בכל פרק ופרק, ובראון מיטיבה לכתוב אותה, ודרכה לתת לקורא צוהר אל נשמתו המורכבת של בון.

בגיל ארבעים הוא לומד לתרגל מחדש משפחתיות כשאביו הופך דמנטי ונזקק לו. במובן מסוים גם אביו מת, לטובת הדמנציה, וגם אם הוא חי , הוא לא תמיד נוכח. תיאור יחסי האב והבן כנים, וגם אם מכמירי לב , הם כתובים מצוין ולא משאירים את הקורא אדיש.

בון ששָׂבֵעַ מפרידות בחייו, לא ממהר להיקשר ולתת את ליבו, מהפחד להיפגע. בראון מעבירה את הגיבור שלה תהליך מכאיב ויפה, לא עושה לו הנחות, מקלפת ממנו שכבה אחר שכבה, והוא ממש כמו הזחל שהפך לגולם, עד שהגיח ממנו פרפר מרהיב הפורש כנפיו ולומד למצוא את מקומו בעולם. יש הרבה מורכבות ושבר בדמויות, אבל בראון יודעת להעביר את גיבוריה תהליך איחוי מוצלח, ממש כמו אורתופד, אבל של מילים.

הסיפור מתרחש בניו יורק, ומהבחינה הזו הקורא מקבל ספר אסקפיסטי החף מכל ישראליות. אין בו שום דבר מכל מה שסובב ומאפיין אותנו, ומצד שני הוא עוסק בנושאים אוניברסיליים כמו אהבה, משפחה, והתמודדות.

כריכת הספר היפהפיה שעיצב אמרי זרטל המוכשר מכילה בתוכה את כל מהות הספר היפה הזה.

אהבתי, ואני ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אהבה בשש תיבות