הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 ביולי, 2025
ע"י המורה יעלה
ע"י המורה יעלה
הספר מבוסס על סיפורו של יונה הנביא, שהוטל עליו להכריז שתוך ארבעים יום העיר מתהפכת ונחרבת בשל מעשיהם הרעים של תושביה.
אני לא יודעת עד כמה הספר הזה נאמן לסיפור המקורי, הרבה פרטים היו לי חסרים כמו אנשי הספינה והאמונה שלהם באלוהי היהודים אפילו יותר מיונה היהודי והנביא...
כאן הוא מפליג בספינה לכיף שלו, ישר נכנס לבטן הלויתן ועדיין לא קולט את המסר...
אבל יש גם כאן מסר חיובי, גם אם זו לא כוונת המשורר - לא להיות תבוסתן, או "לוזר" בשפתנו.
חשוב לזכור שגם אם אף אחד מסביבך לא מאמין בעשייה הטובה, היה אתה הראשון להאמין בעצמך.
האיורים מאוד חמודים, הם החלק הטוב בספר והם בהחלט ממחישים את החיים במחיצת אנשים קצת בלתי נסבלים.
כל אחד מתושבי נינוה חושש לצאת פראייר, חושש שלא יקשיבו לו. ולמרות שיונה בא מכוח הנבואה - הם לא מקשיבים לו.
רק כשהוא מתחיל להוות דוגמא אישית במקום להתלונן הם מבינים למה הוא מתכוון (יצא לי חרוז)
הדבר הזכיר לי שקראתי בעדותו של סבי ניצול השואה שהוא החליט להיות הראשון בצריף לעזור לאחרים ואף לסכן את עצמו בשבילם,
וכך קרה שגם הוא, בשעה שהיה צריך - קיבל את העזרה הזו חזרה. אבל הוא לא אמר לעצמו: "אני רוצה תעודת ביטוח שאנשי הצריף באמת יקשיבו לי וישתכנעו"
אלא פשוט התחיל לעזור, וזה באמת סחף אנשים אחרים, ואפילו היה אחד שלקח את זה צעד אחד קדימה והשקיע את כל כולו בעזרה ההדדית. סבי טוען שכך הם ניצלו, כל אנשי הצריף, בזכות העזרה ההדדית.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
המורה יעלה
(לפני 3 חודשים)
בלי
קשר אישי לאף אחד, פשוט הדבר היפה בספר הוא שמחברו התקרב לדת אבל לא בקטע קפדני, בקטע מאחד, זה מפתיע לטובה והתחבר לי לדרכו של סבי שקירב את כולם ולא בחן אותם האם הם מהמיליה שלו.
|
|
|
אודי
(לפני 3 חודשים)
סורי, יעלה. הביקורת שלך נהדרת בלי קשר לדיון שנוצר.
תודה עמיחי :) התופעה מוכרת. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 חודשים)
אודי, מנסיוני בעבר - אין מה להתווכח עם יוסי נינוה. הוא לא מקשיב.
כותב זאת בצער. |
|
|
המורה יעלה
(לפני 3 חודשים)
דיון מעניין רק
לא ממש קשור לספר. העניין פה הוא שאפילו בני עם אחר התפעלו מהאמונה של אותו עם שאליו משתייך יונה. חבל להוציא את הביקורת מהקשרה כשאפשר לקיים את הדיון הזה בפורומים שלכך נועדו.
|
|
|
אודי
(לפני 3 חודשים)
הבעייה שגם הפרשנויות שאתה הבאת שנויות במחלוקת וסלקטיביות להחריד.
המילה "עברי" מופיעה בספר בראשית, שעל פי המחקר המקובל נכתבה במאה ה -9 לפני הספירה. 300 שנה לפני האמפריה הפרסית. יש המשערים שמקור המילה היא משבט "עפירו" שהתיישב בכנען בתקופה קדומה יותר. המילה "אל" אכן הייתה שם של אל ספציפי בתרבות כנען הקדומה אך בשנת 1200 לפני הספירה ישראל כבר הייתה קיימת כישות שבטית נפרדת ומגובשת יחסית. השם יהודה - זה שנותנים עליו תודה או הודאה לה'. על פי הכתוב בבראשית כ"ט ל"ה- "ותאמר- אודה את ה' על-כן קראה שמו יהודה". על פי המפרשים (החילונים) שורש המילה יהודה הוא י.ד.ה בניגוד ליהוה שהוא ה.ו.ה. לא מצאתי עדויות חיצוניות שזהו שם שהיה קיים קודם לכן. המילה "יהודים" לציון בני העם היהודי נכנסה בהדרגה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפני"הס. כבני שבט יהודה/ממלכת יהודה ולאחר מכן, בהדרגה, ככינוי למי ששייך לעם היהודי. |
|
|
יוסי נינוה
(לפני 3 חודשים)
הערות:
השם ישראל - מקורו ב - יִשֹוֹר (שֹ שמאלית - ישלוט) - אל, שהוא האל הראשי של תושבי כנען. השם "ישראל" מופיע לראשונה בכתובים מצריים אצל כתובת "מרנפתח" מלך מצרים סביבות 1200 לפני הספירה. השם יהודה - הוא על שמו של האל "יהווה" שהוא שמו של האל שבו האמינו בממלכת יהודה. תקצצו את ה "ד" בחלקה העליון ואז תתקבל "ו". המלה "יהודית" היא שמה של השפה בה דברו בממלכת יהודה, וזאת על פי ספר "מלכים" : "וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה." תושבי יהודה כונו "יהודים", כך שאין קשר בין "יהודים" דווקא לגולה. המלה "עברי" היא מאוחרת, מן התקופה הפרסית, והוא כינויים של יושבי יהודה על שם שמה אצל השלטונות הפרסים: "עבר נהרה", וראה ספרים עזרא ונחמיה. "ציון" - הוא שם של אזור בעיר דוד, הוא שמו של המקום "מצודת ציון" שכבש דוד וראה בספר שמואל. חשוב להפריד בין עובדות היסטוריות לפרשנויות מיסטיות של פרשנים שאין להם מושג בהיסטוריה. |
|
|
המורה יעלה
(לפני 3 חודשים)
לדעתי
מי שרגיש לדקויות האלה פשוט לא ייהנה מהספר, כי הוא לא מדויק עובדתית בכלל אלא פשוט מהנה
|
|
|
אלפי
(לפני 3 חודשים)
המורה יעלה שמחה להתכתב עמך ולברר המושגים: השם "יהודה" סובב על המלכות ועל בחינת נפש שבאדם – שהיא הנמוכה ביותר והבסיסית ביותר, הנפש החיונית כמו של בעלי חיים, ואילו השם "ציון" סובב על בחינת רוח שבאדם. מכאן המושג "שיבת ציון" – על שיבת הרוח שבו; לכן, המונח "ציונים" נאמר על בעלי הרוח שבאו אל ארץ ישראל, לעומת "היהודים" שנשארו בגולה. ראי שם מטוס ראש הממשלה: "כנף ציון" – ולא "כנף יהודי". ואילו השם "ישראל" סובב על בחינת הנשמה האלמותית שבו; לכן נמצא בכתבי הבעל שם טוב את הביטוי "האיש הישראלי". |
|
|
המורה יעלה
(לפני 3 חודשים)
זה לא
רלוונטי בעיני אך מכבדת את דעתך
|
|
|
המורה יעלה
(לפני 3 חודשים)
תודה אלפי
|
|
|
אלפי
(לפני 3 חודשים)
יונה הוא עברי
עייני בפרק א׳ ספר יונה: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם, וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה.״
הכינוי ״יהודים״ מופיע במגילת אסתר לתאר אנשים שאינם נמצאים במקומם, כלומר גולים: ״אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי. ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.״(אסתר ב׳ ה׳). . |
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
