“הספר מבוסס על סיפורו של יונה הנביא, שהוטל עליו להכריז שתוך ארבעים יום העיר מתהפכת ונחרבת בשל מעשיהם הרעים של תושביה.

אני לא יודעת עד כמה הספר הזה נאמן לסיפור המקורי, הרבה פרטים היו לי חסרים כמו אנשי הספינה והאמונה שלהם באלוהי היהודים אפילו יותר מיונה היהודי והנביא...
כאן הוא מפליג בספינה לכיף שלו, ישר נכנס לבטן הלויתן ועדיין לא קולט את המסר...

אבל יש גם כאן מסר חיובי, גם אם זו לא כוונת המשורר - לא להיות תבוסתן, או "לוזר" בשפתנו.
חשוב לזכור שגם אם אף אחד מסביבך לא מאמין בעשייה הטובה, היה אתה הראשון להאמין בעצמך.

האיורים מאוד חמודים, הם החלק הטוב בספר והם בהחלט ממחישים את החיים במחיצת אנשים קצת בלתי נסבלים.
כל אחד מתושבי נינוה חושש לצאת פראייר, חושש שלא יקשיבו לו. ולמרות שיונה בא מכוח הנבואה - הם לא מקשיבים לו.

רק כשהוא מתחיל להוות דוגמא אישית במקום להתלונן הם מבינים למה הוא מתכוון (יצא לי חרוז)

הדבר הזכיר לי שקראתי בעדותו של סבי ניצול השואה שהוא החליט להיות הראשון בצריף לעזור לאחרים ואף לסכן את עצמו בשבילם,
וכך קרה שגם הוא, בשעה שהיה צריך - קיבל את העזרה הזו חזרה. אבל הוא לא אמר לעצמו: "אני רוצה תעודת ביטוח שאנשי הצריף באמת יקשיבו לי וישתכנעו"
אלא פשוט התחיל לעזור, וזה באמת סחף אנשים אחרים, ואפילו היה אחד שלקח את זה צעד אחד קדימה והשקיע את כל כולו בעזרה ההדדית. סבי טוען שכך הם ניצלו, כל אנשי הצריף, בזכות העזרה ההדדית.”