הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 ביוני, 2025
ע"י המורה יעלה
ע"י המורה יעלה
הספר מציג תאוריה על הפלסטיות של המוח, במסגרתה גם אפשר לטענת דוידג' לטפל בהפרעות חרדה.
סוגייה חשובה לאור ההימצאות התכופה בממ"ד והמתחים שזה עשוי לגרום.
המחבר נחשף לפסיכיאטר והחוקר אריק קנדל, כשהתמחה בפסיכיאטריה. המסקנה שיצאה ממחקריו של קנדל הייתה מרעישה:
כשאנו לומדים משתנה המבנה של המוח שלנו!
הוכחת נכונות הטענה עשויה לשנות את הדרך שבה אנחנו מטפלים בהפרעות פסיכיאטריות, כי בעצם כל מה שצריך הוא ליצור זיכרונות לטווח ארוך. יצירת הזיכרונות גורמת לתאי עצב לשנות את צורתם, ולהתחבר עם תאי עצב אחרים.
הוא ערך ניסויים על חלזונות ים, על ידי מכות חשמל שהם היו צריכים להימנע מהן - הוא גרם להם לפתח חרדה.
החילזון למד שגם אם מכת החשמל לא מגיעה בסוף - עצם הקישור בין מכת החשמל למגע אחר גרם לכך שהחילזון יפחד מהמגע האחר כמו ממכת חשמל.
אחר כך הוא מצא שיטות לפתור את הפרעת החרדה שיצר אצל החלזונות.
עבודתו של קנדל קשורה לעברו. הזיכרונות הטראומטיים כילד יהודי מליל הבדולח זכורים לו במשך כל העשורים האלה כאילו זה היה אתמול.
ישנן דמויות חשובות נוספות בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה שנלמדות בספר:
גם הרעיון הנוירופלסטי של פרויד עוסק בהעלאת הזיכרונות הטראומטיים למודע.
הוא טען שאנשים שמגיעים לטיפול נתקלים במתחים משום שהם "מעבירים" באופן בלתי מודע את החוויה הטראומטית לשאר הדמויות בחייהם, ומטרת המטפל היא לשפר את מערכות היחסים על ידי התערבות מודעת והפניית האצבע לכך שהמטופל רואה בזיכרונותיו דמות מהעבר ולא את קשריו הנוכחיים.
הסופר מביא שלל מחקרים ושיטות לגבי שינויים אפשריים במוח שאמורים לתת לנו את הכיוון להבין ולטפל במגבלות והפרעות שונות.
הנושא די מעניין אותי, אך גם חתרני - הספר משוכנע גם במדעיות של חקר תופעת החלום. החוקרים המוזכרים מאמינים שחלומות עשויים להעיד על מה שקורה במוח - הם "מכילים שברי טראומות".
אם כך, מחבר הספר מביא גם תיאוריות שפחות שומעים עליהן בפסיכולוגיה, וכנראה לא מקובלות על כלל החוקרים ואנשי המקצוע.
זו עיקר ההסתייגות שיש לי מהספר המקיף והכתוב בצורה מעניינת: הוא בסופו של דבר מסביר את ההתנהגות האנושית במושגים כמו "רפלקסים" או "התנהגויות לא מודעות".
אני חושבת שיש הבדל בין המערכת העצבית של חילזון ים לאדם - ברמת ההכרה והרצון לשלוט על פעולותיו.
אני אישית מאמינה בשיטה הפסיכולוגית שעובדת יחד עם *מודעות והחלטת המטופל*, ולאו דווקא אתרשם מאנשי טיפול שיוצאים למסע לחפש תמיד את הלא מודע, גם אם המטופל אינו מעוניין לצאת להרפתקה הזו איתם.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
המורה יעלה
(לפני חודשיים)
פרפר"צ
גם לי זה קצת צרם הקטע עם בעלי החיים, אבל יש עוד ספרים מרתקים ופורצי דרך על המוח כמו למשל "המוח הטיפש" ו"העתיד של המוח"
|
|
פרפר צהוב
(לפני חודשיים)
ראיתי מזמן סרטון על נהגי מונית בלונדון שאמורים ללמוד בעל פה את מפת לונדון.
המחקר עליהם הראה שמוחם השתנה עקב הלימוד.
תכננתי לקרוא את הספר הזה, אבל ניסויים בבע"ח מאוד לא מעודדים אותי לקרוא אותו. |
|
המורה יעלה
(לפני חודשיים)
תודה סייג'
|
|
סייג'
(לפני חודשיים)
סיקרנת אותי בנוגע לספר.
נשמע שיש בו הרבה נושאים שאני מאוד מעוניינת בהם, ואני תוהה איך לא שמעתי עליו עד היום. אז תודה, כתבת עליו נהדר. |
|
המורה יעלה
(לפני חודשיים)
דן -
מקסים, איזה כיף!
|
|
דן סתיו
(לפני חודשיים)
יעלה
סקירה מעניינת מאד. אני מבין את חשיבות הניסויים במדע, אבל הקטע על חלזונות הים האומללים, גם אם הם "בסך בכל" רכיכות. אבל בזכות הסקירה היפה שלך קראתי על הדרקון הכחול, חילזון ים מרהיב ביופיו.
|
|
המורה יעלה
(לפני חודשיים)
הבנתי מה אתה אומר.
אבל יש הבדל בין מפגש עם צפרדע בנחל לבין פסיכולוג מבחינת יחסי הכוחות.
אני מחליטה עד כמה להכניס את הצפרדע לחיי בכך שאני מחליטה אם להתעלם ממנה, לעצור ולהתבונן בה, לקרוא לילדים שיראו אותה, לדבר עליה במשך כל השבוע או לבחור לעשות הסבת קריירה כי פתאום היה לי רגע של הארה ונזכרתי שתמיד חלמתי לחקור צפרדעים בסביבתן הטבעית ואני נוסעת לארץ אחרת לשם התמחות בתחום. אז כן, זה מאוד ישנה לי את המוח, זה מה שעשתה ג'יין גודול עם השימפנזות. אבל פסיכולוג יוצר יחסים לא מאוזנים מעצם הגדרת התפקיד - המטופל מגיע במצוקה ועורם על המפגש המון תקוות, הוא ייטה לאמץ את דעת המטפל, שאולי בטוח שהוא אובייקטיבי אך לא תמיד (לרוב בעצם) זה לא המצב, גם למטפל יש נגיעות אישיות לעניין. |
|
ג'קי
(לפני חודשיים)
כמובן,
אם יום אחד ראית צפרדע בנחל זה שינה לך את המוח, מישהו אמר לך בוקר טוב זה שינה לך את המוח או אם תלמיד אמר לך "המורה, נכון יש לך עיניים בגב?" זה שינה לך את המוח.. פיזית הכוונה..
אין אף התנסות בעולם שלא משנה את המוח, גם טיפול פסיכולוגי משנה את המוח, שוב, פיזית.. כל שינוי בהכרה ובדרך החשיבה עושה שינוי דרסטי במוח, השאלה היא רק מאיזה כיוון לבוא ופה נכנס מה שאת אומרת שכל אחד ומה שעובד לו ומה שהוא אוהב |
|
המורה יעלה
(לפני חודשיים)
ג'קי
תודה על תגובתך. אני חושבת שכל מטפל מוצא את השיטה שלו, אבל צריך לתת כבוד גם למטופלים שלא מעוניינים לעשות שינוי דרסטי במוח גם אם יש אפשרות כזו ולכאורה זה יפתח אותם להמון דברים שפספסו בעקבות החרדה. זה שיש אפשרות לכאורה בלי חסרונות זה לא מחייב אף אחד לבחור בה או להכיר בקיומה אם יש לו דרכים אחרות שעובדות בשבילו.
|
|
ג'קי
(לפני חודשיים)
סקירה יפה מאוד,
נקודה חשובה: כשאני בא ומסביר רגשות ומחשבות כמלווים בתהליכים נוירולוגיים אני לא אומר שאין בחירה לאדם אלא מצביע לו על המוח ככלי שאותו אפשר לכייל ולשנות כדי לממש את יכולת הבחירה. (ואגב לדעתי בטווח הקצר יכולת הבחירה שלנו היא לא גדולה מאוד.. קשה להשפיע על איך אני ארגיש עכשיו... אבל בטווח הארוך היא עצומה ויש יכולת רבה מאוד להשפיע על איך ארגיש בעוד חודשיים. אני חושב שהמחבר היה מסכים עם זה מאוד..:)
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת