ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 במאי, 2025
ע"י פרל
ע"י פרל
"אם אתה משחק מספיק עם רצח זה משפיע עליך באחת משתי דרכים — או שאתה מקבל בחילה, או שאתה מתחיל ליהנות" (עמ׳ 184).
המותחן הבלשי "קציר הארגמן" מאת דשיל האמט (הוצאת עם עובד, 2025) הוא עוד ספר בז'אנר הבלש הקשוח שהבולטים בכותבים בו הם דשיל האמט וריימונד צ'אנדלר. גיבור הספר, והגיבור הקבוע של האמט כמעט בכל ספריו הוא בלש פרטי חסר שם. "אני בלש פרטי מסוכנות הבילוש קונטיננטל, סניף סן פרנסיסקו" (עמ׳ 21), הציג עצמו הגיבור בפתח הספר. לא במקרה תושבי פרסונוויל קוראים לה עיר הרעל, "פויזנוויל". העיר שהקים בשעתו אליהוא וילסון הפכה לעירם של של מבריחי אלכוהול, מהמרים ופורעי חוק. הרעל השחית את כולם.
בנו של וילסון, דונלד שמו, עורך העיתון המקומי ביקש לתקן זאת אף הזמין את הבלש לבוא ולסייע לו בכך. והנה זמן קצר לאחר בואו של הבלש נורה דונלד למוות מול בניין העירייה, והתברר שאשתו היפה נכחה במקום, והוא אף עמד לחשוף את קשרי אביו המיליונר עם המאפייה. בנוסף יצאנית יפייפיה בשם דיינה סובבה כמעט את כל ראשי הפשט ואת וילסון על אצבעה הקטנה. כששאל הבלש את אחד האנשים שעמדו מעל הגופה אם יודעים מי ירה בוילסון השיב האיש: "מישהו עם אקדח" (עמ׳ 13). בשלוש מילים הצליח האמט להסביר לקורא שזה לא עוד מותחן והסגנון שלו הוא אחר, שנון, קצבי, קשוח. כל אדם אחר היה עולה לרכבת הראשונה אל מחוץ לעיר, אבל לא הבלש הזה.
וילסון האב זימן את הבלש אליו בעקבות הרצח ובעקבות דרישת הבלש דיבר אתו ישירות. "אני רוצה גבר שינקה בשבילי את דיר החזירים הזה, פויזנוויל, יחשוף ויעיף מפה את העכברושים, הגדולים והקטנים. זאת עבודה בשביל גבר. אתה גבר?" (עמ׳ 54). וכך, יצא הבלש לדרך. עד מהרה הוא משחק ומסכסך בין כנופיות יריבות, מפענח פשעים, חוט מכות, נופל וקם רק כדי שיחבטו בו ויטיחו אותו ברצפה שוב, אבל הוא לא עוצר. הבלש הנ"ל הוא קשוח שבקשוחים, שנון וחריף מחשבה ולשון, בעל אגרופים שאינם מפלנל ויכולת צליפה מרשימה באקדח. כשנדרש להתמודד עם אחד הנבלים שבספר לא היסס. "נפלתי ותוך כדי כך הסתובבתי לעבר הדלת. האקדח כבר היה אצלי ביד עד שפגעתי ברצפה" (עמ׳ 65). ממולו, מעבר לכביש, "יצא ניק החסון מפתח של דלת כדי להמטיר עלינו עופרת בשתי ידיים" (עמ׳ 65). בעוד ניק יורה, סיפר, "ייצבתי את זרוע האקדח שלי על הרצפה. הגוף של ניק הופיע בכוונת הקדמית. לחצתי על ההדק. ניק הפסיק לירות. הוא הצליב את האקדחים שלו על החזה והתמוטט בערימה על המדרכה" (עמ׳ 65).
במהלך החקירה ניכר כי גישתו של הגיבור היא לבעוט בפחים ולראות מה יהיה. "אז ככה אתם הבלשים המדעיים עובדים. אלוהים! יחסית לברנש שמן, מבוגר, קשוח ועקשן, השיטה שלך לעשות דברים היא הכי מעורפלת ששמעתי עליה" (עמ׳ 103), העיר על כך שוטר במשטרת העיירה. הבלש מצדו השיב שלפעמים תוכניות הן בסדר, "ולפעמים צריך רק לבחוש – אם אתה מספיק קשוח בשביל לשרוד, ולהחזיק את העיניים פקוחות טוב־טוב כדי לראות מה צף למעלה" (עמ׳ 104).
בגב הספר נכתב כי "קשה להפריז בחשיבות המותחן הזה, שהיה ליריית הפתיחה של ספרות הבלש המשפיעה ביותר במאה העשרים. ספרי דשיל האמט הונצחו בגילומו של המפרי בוגארט ב"נץ ממלטה", עוררו את דמיונם של יוצרים אין־ספור והביאו סוגה חדשה לעולם – פילם נואר – ובה בלש אמריקאי קשוח, פאם פטאל, מעקבים חשאיים ואמת שסופה להתגלות". ואכן הספר הוא מותן נהדר, כתוב היטב ומהודק, בשפתו הרזה והשנונה, הצינית והחכמה של האמט, שבשעתו עבד כבלש פרטי והכיר את סודות המקצוע. הספר עובד בשעתו לסרט הסמוראים "יוג'ימבו" שביים אקירה קורסאווה ולמערבון "בעבור חופן דולרים" שביים סרג׳יו ליאונה, ובו "האיש ללא שם" בגילומו של קלינט איסטווד כבן דמותו של הבלש הפרטי מסוכנות הבילוש קונטיננטל. אלה סרטי קאלט אבל גם לבדו הספר הוא קלסיקה שלא נס לחה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
