״קטמון״-נועם דוכס
הוצאת סער
216 דף
קשר הדוק בין שני חברים חיילים ששירתו יחד בסיירת גולני.
קשר מיוחד, חזק וטרגי.
10 שנים לאחר מכן.
ראשית. הספר מתחיל בסבתו של דניאל גורי שגרה בפתח תקוה, איך לא, בשכונת אם המושבות.
אז כבר אני מרגישה בבית.
וחמודים, זה א׳ ב׳ של סבתות-לא מגיעים בצהריים. זה שנת צהריים קדושה, גם לאפיפיור, לאליהו, לאלוהים, לאללה ולישו היא תסגור את הדלת בפרצוף. לא מפריעים בין 14:00-16:00 ושהעולם יתפוצץ!!!
שומר ראש. ״למה באנגלית זה באדי-גארד ואצלנו זה שומר ראש? כמה יהודי מצדנו לשמור רק על הראש ולהזניח את שאר הגוף״
דניאל שירת לפני 10 שנים בסיירת גולני בצבא. הוא היה חלק מצוות ולאחר לילה נוראי, בקטמון בדרום לבנון, שבו הוא נפצע קשה, הוא לא ראה אותם עשור.
אך הוא חולם כל לילה על הנורא מכל ובכל פעם בגירסה אחרת.
הוא התבקש להגיע להלוויה של אחיו הקטן של מילר שהיה איתו בצוות. שכולם יהיו שם בשביל מילר.
בבית הקברות הוא פגש את נמרוד שפיצר (שפיץ) שלא הראה את עצמו במשך ההלוויה, אלא עמד בצד וחיכה לדניאל לדבר איתו. שפיץ היה החייל הכי טוב בסיירת והיה בן זוגו בצוות.
דניאל עבד בחברה שמייצרת חומרי הדברה לחקלאות, שנמכרה לטורקים, היה לו בוס מהגיהנום, מוני גיטלר שלא עשה לו חיים קלים ורק השמיץ אותו, עד שנמאס לדניאל והוא התפטר.
אבל, הבוס של הטורקים, בורוק, לא ראה בעין יפה את ההתפטרות וחיכה לדניאל בבית עם בריון ואקדח והודיע לו שמחר הוא חוזר לעבודה. ושלא ידאג ממוני גיטלר.
וכשהבוס שלך אומר לך ״חשוב שתדע שרוב הזיהום בים התיכון מרוכז בקרקעית״, אתה לא הולך ללמוד לשחות עם גוש בטון קשור לקרסול….
הוא גם החליט עבורו שהוא צריך לטוס לפילדלפיה להביא ממישהו שמתחמק בשם תומפסון, איזה דיסק.
שפיץ הבטיח לו שהוא יגיע לפילדלפיה שיהיה איתו.
דניאל נהג לבלות בפאב נברסקה ששם כל העזובים/גמורים/דיכאוניים/מסכנים נהגו לשתות משקה כששחקן כדורסל לשעבר, דודו, היה נדבק לכל מי שרצה ומי שלא רצה ומספר לו את קורות חייו במילווקי ואיך כמעט סיים ככדורסלן.
קיקו הסטנדאפיסט הכושל והמאד לא מצחיק,שתי בנות קבועות ששתו כל יום, איילת הרופאה וליאת המקועקעת והכוכבת השרדות/פירסומות שגם ישבה שם קבוע.
באחד הערבים, ליאת ״הצילה״ אותו מציפורני דודו והסיפורים החוזרים שלו על מילווקי והזמינה עצמה לדירתו. שם ככל הנראה חשבה שהיא מצולמת לסרט וביצעה את זממה.
דניאל נדלק על איילת, אבל כרגע אין לו עמוד שידרה להתחיל איתה כמו שצריך והם רק מתכתבים במייל.
הוא מגיע לפילדלפיה, כי זה עדיף על ההלוויה של עצמו, ונפגש עם תומפסון. כששפיץ נפגש איתו שם בפילדלפיה.
לאחר הרפתקאה מסמרת שיער, דניאל נופל לאבדון כשמבין שאין לו דרך להמלט מבורוק שמתכנן לו עוד הרפתקאות. ועל הדרך ליאת נדבקה אליו.
חייו בבוץ!
ההפתעה בסוף, לא הכי צפויה, אבל ההבנה הסופית, קורעת את הלב.
סיפור עם מתח, קצת הומור, דרמה, חמלה, ספר שחודר עמוק ללב.
עצוב.
מומלץ!
נ.ב: ההסבר של ״דניאל״ (בעצם נועם), בפרק 2, על הלוויה.
זה הכי נכון מבחינתי. אני חושבת כך גם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
