ביקורת ספרותית על הדיירת השקטה מאת קלמנס מישלון

---

זהו ספר אפל ומותח באופן לא שגרתי, שאי אפשר להפסיק לקרוא וסיימתי בשבועיים. העלילה מובאת לסירוגין, כאמור, מפיהן של שלוש נשים בחייו של האב הרוצח. הכי התחברתי לדמות האישה השבויה, שרק היא כתובה בגוף שני ובעיניי הדבר הוסיף ליחודיות שלה. היו קטעים שעשו לי צמרמורת כי גרמו לי לחשוב על החטופים שלנו ועל מה שהם עוברים בשבי, וזה לצערנו לא סיפור דמיוני...
דמותה של אמילי די עיצבנה אותי לאורך כל הספר בגלל הנאיביות וההתאהבות העיוורת שלה שבעיניי גבלה בטמטום. על הבת ססיליה בעיקר ריחמתי. הפרקים הקצרים על הנשים הנוספות שנרצחו היו די מיותרים בעיניי, לא הוסיפו ולא גרעו. בסיפור לא מובאת נקודת המבט של האב הרוצח וקראתי בכמה סקירות על הספר שזה איכזב חלק מהקוראים, אבל אותי דווקא לא. יש מעשים שאין להם הצדקה ולא היה לי דחוף לקרוא על המניעים שלו. הרגשתי שהסופרת ניסתה גם להעביר מסרים של העצמה נשית לאורך הספר. אני בספק כמה הצליח לה..
לסיכום, ספר מומלץ בנושא לא פשוט שנשאר במחשבות גם אחרי תום הקריאה. בהחלט אשמח לקרוא ספרים נוספים שלה לכשיתורגמו בעתיד

» ביקורות נוספות של תולעת ספרים 1990
» ביקורות נוספות על הדיירת השקטה