מתאר שני סיפורים מקבילים לסירוגין. האחד במאה ה 16 על ברוך שפינוזה והחרם שהוטל עליו ע"י הקהילה היהודית, והשני במאה ה 20 על אידיאולוג התנועה הנאצית אלפרד רוזנברג. מופיעות בו שתי דמויות בדיוניות שאיתן שפינוזה ורוזנברג משוחחים. מספק הצצה לרעיונות של שפינוזה, אבל מרגיש "תפור" ומלאכותי לצורך הרעיונאי. עדיין נהניתי מהספר וקראתי את כולו.

לקרוא ספר כזה דרש ממני סוג של מחויבות כדי שלא אוותר בהתחלה. היה לי קשה לזכור ולהפנים את כמות הדמויות ושמותיהן, ולכן הכנתי רשימה שבה הוספתי (כמעט) כל דמות שהופיעה עם כמה מילים עליה שיזכירו לי על מי מדובר.

התרגום, מורגש שהוא בן 70 (לאה גולדברג 1952), אבל לאחר זמן מה נכנסים לקצב של התרגום, נסחפים ביופיו, ושוכחים את זה. מדי פעם מופיעה מילה שלא הכרתי (כמו כפתן או דופנית) שמזכירה שמדובר בתרגום ישן, או צורת התבטאות כמו "זיעמה את עפעפיה".

המאמץ ההתחלתי בשל הדמויות והתרגום השתלם מאד, וההנאה שלי בזמן קריאת הרומן האפי הענק הזה היתה גדולה ביותר. הספר מהנה באופנים רבים. ההנאה המיידית היא מן העלילה והדמויות הנחרטות בזיכרון כמו בכל רומן מעולה.

בנוסף, הכתיבה שזורה במשפטים מלאי חוכמת חיים על טבע האדם שפשוט נהניתי לקרוא. למשל, "היה מתיז מי קולון על גופו המטופח של הקיסר, בהבעה כזו, שאמרה, כי הוא לבדו מסוגל לדעת,כמה מי קולון עליו להתיז, והיכן" או "בחברה היה תמיד ממתין לשעת כושר לומר משהו היוצא מגדר הרגיל ולא היה נכנס בשיחה אלא בתנאים הללו". מישור אחר של הנאה הוא ההיסטוריה והגיאוגרפיה. מצאתי את עצמי פעמים רבות קורא בוויקיפדיה על אישים, קרבות ומקומות המופיעים בספר, וגם משוטט ב google maps מחפש איפה זה ניז'ני נובגורוד או בודק את מסלול ההתקדמות של נפוליאון.

לסיכום, מומלץ מאד, ושווה בהחלט את ההשקעה הראשונית.

קל לקריאה ומאד משעשע.
להשלמת ההנאה והבנת הקשר של סיפור ישו הנוצרי המשולב בספר אני ממליץ להקשיב להנרי אונגר:
https://youtu.be/5YOfOCAVHxg