ביקורת ספרותית על פרסה אסורה מאת דני ואזנה
ספר טוב

---

רק עכשיו שמתי לב שהתמונה פה הפוכה, ולא נראה לי שזה הכרחי.
בכל אופן, פעם ממש נהניתי מכתיבת ביקורת, והיום אני כבר לא בטוחה שזה באותה הרמה.
אבל - היום אני כותבת על ספר מקור, שהגעתי אליו בגלל הספרייה.

הסתכלתי באתר עברית על רשימת הנושאים שיש פה, ואפילו לא אחד מציין את זה שזה ספר מתח ופשע, בעיקר הם מתארים את משולש האהבה שממנו הסיפור מתחיל בעצם.
אז העלילה היא כזאת, ליאת וירון הם זוג נשוי עם ילד בן שלוש, שמתקשה קצת כלכלית כרגע, ובדרך לחתונה של חברה מהעבודה של ליאת, הם נתקעים בפקק שם ליאת מזהה את אהבת נעוריה, דרור.
המפגש הזה משנה את חייהם של הזוג, לא רק בגלל שליאת עדיין בקטע של דרור למרות שהוא מראה סימנים שאינם מושכים במיוחד ומעידים על אי יציבות נפשית, אלא גם בגלל ההשפעה על הקריירה של ירון בתור חוקר פרטי.

זה ספר קצת מוזר.
אבל אני חושבת שזה חיובי כי אין פה משהו צפוי מבחינת איך שהדמויות הולכות להגיב.
אני לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל הבחירות שהזוג עושה בספר הזה... מעידות על כך ששיקול הדעת שלהם לא משו.

זה לגמרי ספר מתח, יש פה רצח לא מפוענח, התקרבות מסוכנת לעולם תחתון, ומשהו באלמנטים האלה גורם לסיפור להרגיש מלוכלך בקטע שאצלי לפחות, עורר חשיבה.
רגע אחד הם בשכונה טובה, מתקשים כלכלית אבל חיים רגיל לגמרי, ורגע שני הם בדירה מזוהמת, מוקפים בכל מה שאינו תמים ונקי, וזה החלק בספר שהיה לי הכי קשה לקרוא, כי ירון היה פשוט בלתי נסבל.
יש קטע שזכור לי, שבו הוא פשוט מאשים את ליאת ואומר שמשהו קרה בגללה, וזה ממש שקר מה שהוא אומר, וליאת פשוט מקבלת את זה.
והיא מספרת לנו הקוראים, שככה זה קורה, שירון תמיד מגיב ככה במצבים כאלה, ושהיא פשוט נותנת לו להאשים אותה.

וזה מוזר האמת, לקרוא על זוג ששניהם לא הכי טהורים וחביבים, וזה שיש ילד קטן שמעורב בחרא שלהם, לי היה קשה עם זה כי למרות הרצון של שניהם להגן על הילד, הם בהחלט העמידו אותו בסיכון.
משהו בספר הזה גרם לי להבין למה אנשים שגדלו בשכונות עוני והצליחו לבנות לעצמם חיים טובים, אומרים שזה לא מובן מאליו ושהם יכלו להיות מתים ברחוב או בכלא.
הספר הזה באמת מכניס לאיזושהי זוהמה שקשה למצוא בה אור, עד שמתאקלמים בה ובעצם הופכים להיות יותר כמו הסביבה הזאת, שבה הנשים וולגריות והגברים גסי רוח ומאיימים.

אני נורא רציתי שהם יעופו משם.
אבל זאת לא העלילה של הסיפור, אם הם היו עושים את ההחלטות הנכונות, לא היה שום סיפור לספר.
וגם הסוף של הסיפור, מראה את ההשלכות של הבחירות שהם עשו.
הם ללא ספק הפסידו משהו במסע הזה, ואני לא בטוחה שמישהו מהם היה רוצה לחשוב איך היו נראים החיים שלהם, לולא נתנו לדרור להיכנס ביניהם.

אני בדרך כלל קוראת רומנים רומנטיים, אז זה למה אני מבהירה, שזה לא ספר בוייב של הספרים שאני בדרך כלל קוראת.
ההנאה ממנו היא שונה, כי בהחלט הספר הזה לא גרם לי להרגיש נעים בשום שלב, ואני רגילה לקרוא ספרים שמתאימים למי שרוצה להרגיש טוב.
אני חושבת שהערך שלו מבחינתי, זה שקודם כל הוא מקור, ולכן הכתיבה שלו שונה מהספרים המתורגמים שאני בדרך כלל קוראת, מכיוון שבחירת המילים והזרימה של הטקסט יותר מעניינת.
שנית, הוא נכתב על ידי סופר, גבר.
ואני בדרך כלל לא אוהבת לקרוא ספרים מגברים, אבל אולי זה מתחיל להשתנות, מבלי שאני מנסה לכוון ללקרוא יותר ספרים גבריים.

יש לי אינטואיציה טובה בבחירת ספרים, ככה זה, ולכן לא הייתי צריכה לחשוב לפני שבחרתי לקרוא את הספר הזה ואם זה יתאים לי.
פשוט ראיתי אות פתאום על המדף, הוא תפס את תשומת הלב שלי בצורה חריגה, והחלטתי לקחת אותו איתי.
ובהחלט, מכיוון שהוא לא בז'אנר ובסגנון שאני רגילה לקרוא, לא היה לי הכי קל לקרוא אותו, כי שוב, יש בספר הזה הרבה דברים שגרמו לי בתור קוראת להרגיש לא בנוח.
אבל האינטואיציה שלי לא טועה, ויכולתי לראות שיש בספר הזה אלמנט של הנאה עבורי, שהוא פשוט שונה מההנאה שבספרים אחרים.
כמו שההנאה שלי מספרי עיון שונה מההנאה שלי מספרי רומן רומנטי, אז ההנאה שלי מפרוזה מקור מאת סופר גבר, היא פשוט שונה...

אז מה שאני מנסה להגיד, זה שאני לא יודעת למי הספר הזה מתאים, כי אני לא הייתי ממליצה על הספר הזה לעצמי, מההיכרות שלי עם עצמי בתור קוראת.
אבל איכשהו קראתי אותו, ואיכשהו נהניתי ממנו, ובהחלט היה בו אלמנט של מתח למרות שמבחינת מסתורין - יכולתי לנחש מה קורה.
כנראה שלמרות שהבנתי מה קורה, ומי עומד מאחורי דברים מסוימים, לא יכולתי לחזות לאן הסופר ייקח את הסיפור מבחינת הסוף שלו, וכנראה שמשם באה תחושת המתח שגרמה לי לקרוא את העמודים האחרונים שלו יותר מהר.

אין לי ציטוט מוכן, אבל אני מרגישה שאני חייבת לנסות למצוא משהו כדי שתחושו קצת את הכתיבה.
-

תוך כדי שאני מרפרפת על הספר בניסיון למצוא משהו, אני נתקלת שוב בחלקים שמראים שמשהו בדינמיקה של הזוג הזה פשוט דוחה, נראה שהם ממש לא מחבבים אחד את השנייה.
זה מוזר הרמת עוינות שיש ביניהם.
זה כואב לקרוא האמת, כשליאת מתארת את ההתנהגות של ירון שמעוררת בה בחילה, וכשהיא מתארת את המבט שלו שבז לה על כך שהיא צבועה ושקרנית, וגם את זה שירון עצמו משקר על מנת להשיג את מה שהוא רוצה.
אבל מה שעוזר לראות אותם כזוג, זה שהם ללא ספק מזהים את התכונות הפחות טובות בצד השני, וזה לפחות מראה על היכרות טובה.

זה קשה לתאר את זה, כי זה לא מרגיש שהם שונאים אחד את השנייה, אבל זה גם לא מרגיש כמו אהבה, לפחות לא אחת בריאה.
הם שניהם מאוד אנוכיים, מאוד לא רואים את הצד השני, מניפולטיביים, והצורה שבה הם מדברים זה אל זו... וואי, אני חושבת שזה גובל בהתעללות, או שהם סתם רעילים.

שוב, אני לא יודעת למי להמליץ על הספר הזה, אפילו לעצמי לא הייתי ממליצה.
אולי נכון לומר שאני ממליצה על הספר הזה למי שאוהב לקרוא מקור, אין לו בעיה לקרוא על דמויות עם שיקול דעת לקוי, לא מפריעה לו השפה הגסה שיש פה בגלל האלמנט הזה של מעורבות עם עולם הפשע, ומעוניין גם בעלילה רומנטית מהסוג שמעמיד את מערכת היחסים במבחן.

_
"סנדוויץ'. שאלתי אם מתחשק לך לאכול סנדוויץ'," חזר ונידנד.
"יש לך סנדוויצ'ים?" ניסיתי להבין.
"כן, אלה שקיבלנו לארוחת הערב במשרד, שמרתי אותם."
"שמור אותם לעצמך!" עניתי בכעס.
"את לא חייבת. למנה הראשונה כבר לא נגיע, אז חשבתי שתרצי משהו קליל."
"לא רוצה כלום עכשיו, רוצה שתיעלם לי מהחיים כאילו לא היית פה מעולם," מילמלתי לעצמי. "תסגור כבר את החלון!" התפרצתי שוב כאילו הוא אשם בכל הסיטואציה, "תסגור כבר, גם ככה הפֶן שלי כבר התקלקל."
"מה קורה לך?"
"מה קורה לי, אתה שואל? מה קורה לְךָ?"
"לי?" הצביע ירון לכיוון החזה שלו, כאילו ריחפה עוד נפש־חיה ברכב.
"למה אתה כזה חסר רגישות?"
"על מה את מדברת, את מוכנה להסביר לי?"
"למה לא עצרת?"
"למה? למי?"
"ראית שהוא תקוע באמצע הכביש, מפויח כולו, חסר אונים."
"מי, לעזאזל? אני לא מצליח להבין, את מתכוונת לאידיוט הזה שתקע את התנועה בארלוזורוב?"
אידיוט הוא קרא לו, לבחור ששיגע אותי בשנים הכי יפות שלי.
אילו רק ידע מה הרגשתי ברגע שראיתי אותו, איך הלב צנח לרצפה וסירב לחזור למקומו.
"תעשה סיבוב פרסה מייד!" אמרתי והפתעתי אפילו את עצמי.
"מה?!"
"כן, אני רצינית. תעשה פרסה".
"תגידי, את נורמלית? מה עובר עלייך היום?"
"אילו היית קצת יותר רגיש," התפרצתי, "אולי היית עוצר ועוזר לו. אבל אין לך את זה, אתה אַנטיפָּת, בחיים לא עזרת לאף אחד. אתה צריך ללמוד שבחיים יש עוד אנשים חוץ ממך, תהיה פעם בנאדם, פעם אחת בחיים שלך, ותחזור עכשיו לעזור לו!"
"אולי תפסיקי עם השטויות שלך?!" התפרץ ירון, "אֶת סדרַת החינוך הזאת תעבירי לעצמך! במקום לדאוג לאחרים תדאגי לילד שלך שכבר מזמן, מאז שקיבלת את התפקיד, לא זוכה לתשומת לב ממך."

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על פרסה אסורה