ביקורת ספרותית על אופי חזק - אמון, יושרה, אומץ וכבוד: הערכים ההכרחיים להצלחתם של מנהיגים מאת רוברט קאסלן
ספר לא משהו

---

"מלחמה היא מבחן אופי לכל הלוקחים בה חלק. היא מוציאה מן הרעים את המרע ומן הטובים את המיטב" (לוטננט־קולונלג׳ושוע לורנס צ׳מברליין, עמוד 164). 

הספר "אופי חזק" (הוצאת מטר, 2024) שכתבו הגנרל רוברט קאסלן, שפיקד בעבר על דיוויזיית החי"ר ה־25 באפגניסטן ועיראק ועל האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, וד"ר מייקל מתיוז, מרצה לפסיכולוגיה בווסט פוינט, עסק באופי הנדרש ממנהיגים על מנת להיעשות למנהיגים מצליחים. ככלל זהו ספר משעמם, מחקרי בעיקרו ולא מעניין. עם זאת ההקדמה שכתב למהדורה העברית אלוף (מיל') דורון אלמוג מעניינת מאוד. "שבוע ימים לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור, בשעות הבוקר של יום שבת 14 באוקטובר 1973, סברתי שזה עומד להיות הקרב האחרון של חיי. נמצאתי בלב הארמייה השלישית המצרית, מפקד כוח צנחנים קטן, קצין צעיר בן 22 בדרגת סגן, במשימת מודיעין, מוסווה בין שלוש דיונות חול צהובות, כשלעברי דוהרים כ־100 טנקים מצריים. קצין בכיר עלה לרשת הקשר והציע לסגת" (עמוד א), כתב אלמוג. לדבריו קיבל החלטה הפוכה. לאנשיו הודיע בקשר: "כאן גולומב, איננו נסוגים. אנחנו כאן כדי להילחם" (עמוד א). אלמוג, שהיה חבוי בעמדת תצפית סמוך לוואדי מבעוק היה נחוש להילחם. "תדרכתי את מעט הלוחמים שהיו איתי, להתכונן לקרב בטווחים קצרים כנגד הטנקים המצריים, השועטים לעברנו. במקביל ביקשתי סיוע אוויר קרוב, סיוע ארטילרי וסיוע כוחות טנקים ותול"רים שלנו שנמצאו רחוקים ממני קילומטרים רבים" (עמוד א), סיפר. 

כעבור שעתיים "כ־25 טנקים מצריים עלו באש והכוח המצרי החל בנסיגה מהירה לעבר תעלת סואץ" (עמוד א). בסופו של יום, "כשתמונת הניצחון התבהרה, סא"ל דורון רובין, מפקד הגדוד שלי שנמצא כעשרה קילומטרים מדרום לי, עלה לרשת הקשר וביקש משניים מהקצינים שהיו איתי לסמן על כתפי באמצעות עט נובע, דרגת סרן, ככה בעיצומה של המלחמה שאיש אינו רואה את סופה. לא היתה שום ודאות שנישאר בחיים. החלטתו לקדם אותי בדרגה כשאנו תחת אש, היתה ביטוי מרגש של הוקרה והערכה לאומץ לב, קור רוח וכושר מנהיגות" (עמוד א). כעבור שבועיים הוכרזה הפסקת אש והוא התקשר הביתה. בשיחת הטלפון בישרה לו אמו כי אחיו, ערן, שהיה מ"מ שריון בחזית הסורית נהרג. "אין לנו ערן יותר" (עמוד א), בישרה לו. ועדיין, היו לו חיילים ומשימות שחייבו שימשיך קדימה, גם נוכח הבשורה הקשה והמצוקה האישית. האחריות שלו כמפקד חייבה זאת. "מנהיגים מתגלים בשטח. הם צומחים ברגעי משבר ומלחמה. הם בהחלט נדרשים לאופי חזק ולתעצומות נפש" (עמוד א), קבע. וזוהי בתמצית טענת המחברים.

בקרב גטיסברג, ביולי 1863, כמעט נפלה בידי כוחות הקונפדרציה גבעה מכריעה בשם ליטל ראונד טופ. "בראש הרג׳ימנט העשרים עמד המפקד ג׳ושוע צ׳מברליין , לשעבר פרופסור באוניברסיטת בודן, שזכה להערכה ולאהבה מצד חייליו. צ׳מברליין העביר את כוחותיו לעמדה בדיוק בזמן כדי להדוף את ההתקפה של גנרל לונגסטריט, שאותה הוביל הרג׳ימנט החמישה־עשר של אלבמה. חיילי הקונפדרציה תקפו שוב ושוב ונהדפו שוב ושוב" (עמוד 91). לאחר מספר התנגשויות עם האויב התברר לצ׳מברליין שגדוד ספג אבדות כבדות ושהתחמושת הלכה ואזלה. "בתנאים אלה, כמעט כל כל מפקד היה מורה על נסיגה. אבל צ׳מברליין, שזכר את פקודתו של קולונל וינסנט "לשמור על הגבעה בכל מחיר", סירב לשקול נסיגה בעת הקריטית הזאת. הוא הורה לחיילים שנותרו ברג׳ימנט להתקים כידונים על גבי רוביהם ולהתכונן לתקוף את חיילי הקונפדרציה במורד הגבעה" (עמוד 91). איך הצליח המג"ד, צ׳מברליין ליצור כזה אמון עד שאנשיו מילאו את פקודתו גם בתנאים הבלתי אפשריים שנוצרו? המחברים תיארו זאת בקיצור כה נמרץ עד כי הדוגמה, המרתקת, הלכה לאיבוד. וחבל כי לוטננט־קולונל צ׳מברליין הוביל את אנשיו בהצלחה בקרב חסר סיכוי שחשיבותו גדולה, והצליח בכך רק בזכות האמון שרחשו לו ויכולתו להשתמש באמון זה, בהם, נכון בקרב. הוא עוטר על גבורתו במדליית הכבוד של הקונגרס.

בשנת 2013 התבקש מאמן הכדורסל הנודע, מייק ששבסקי (בעצמו סרן לשעבר בצבא היבשה האמריקני ובוגר ווסט פוינט), לאמן את נבחרת הכדורסל של ארצות הברית. כחלק מהאימונים וההכנה המנטלית שערך לנבחרת לקח ששבסקי את השחקנים לבית העלמין של ווסט פוינט. "קאסלן שאל את ששבסקי מדוע הביא את שחקני הכדורסל לביקור בבית העלמין. תשובתו היתה ששחקני האן־בי־אי הנודעים הללו ישחקו למען ארצם, והוא רצה שהם ידעו מה פירושן של הקרבה ומחויבות למדינה" (עמוד 115). לכאורה, לא היתה סיבה שששבסקי יסייר עם השחקנים בבית העלמין, אך ששבסקי חשב שגם כשמדובר בספורט יש מקום לחינוך לערכים. המחברים ציינו בספר, בצדק, כי בדומה לסיסמה הקליטה מקמפיין הבחירות של ביל קלינטון לנשיאות בשנת 1992, "זאת הכלכלה, טמבל!", ניתן לומר כי "בכל הקשור לאופי ערכי, המסר עשוי להיות ״זה הארגון, טמבל!״ כדי לנהל חברה, בית ספר או ארגונים ערכיים יש לדעת לזהות אנשים ערכיים, לבחור אותם בקפידה ולהוסיף ולפתח את אופיים. הארגונים הטובים ביותר מוסיפים לכל הליכים סדירים של בקרה ושל מדידה בכל הנוגע לאופי ולאתיקה של עובדיהם ושל תת־התרבויות המתקיימות בארגונם" (עמוד 140).

כאמור למרות אי אלו תובנות נחמדות, הספר מלא בסיסמאות נטולות הסבר מפורט או חיבור טוב דיו לנושא ובעיקר משעמם. מיותר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אופי חזק - אמון, יושרה, אומץ וכבוד: הערכים ההכרחיים להצלחתם של מנהיגים