ביקורת ספרותית על סיומו של מסע שירות מאת היינריך בל
ספר טוב

---

בעיירונת בירגלאר, שבמדינת הריינלנד-פפאלץ בגרמניה, התנהל משפטם של שניים: האב היינריך גיאורג גרול, נגר אומן ובנו, גיאורג גרול, חייל. השניים מואשמים בכך שהציתו רכב צבאי, שהיה ברשותו של הבן. השניים הודו בביצוע המעשה. מדוע עשו זאת, במהלך נסיעת שירות של הבן עם הרכב הצבאי? את זה משאירים הנאשמים להבהרות הסניגור. הסיפור, המתרחש בשנות ה-60' במערב גרמניה, עוקב אחרי נפתולי המשפט האזרחי של השניים. כבר בעמוד הראשון הקורא מתוודע לפסק הדין המקל, לכאורה, של השופט שטולפוס. כך שהעיקר הוא אינו סוף המעשה. היינריך בל הצליח לשלב ביד אמן סיפור המשתייך באופן מובהק לסוגה ספרותית המכונה ספרות של ערים קטנות עם הערות אגב על מערב גרמניה בשנות ה-60' בכלל.

כתוצר מובהק של סיפור המשתייך לסוגה של ספרות ערים קטנות ובשונה מסיפורים העוסקים במשפט, הנאשמים, השופט והעדים מכירים זה את זה הכרות עמוקה וקשורים זה בזה זה שנים רבות. סביר להניח שבעיר הגדולה רבים הסיכויים שעדים הם בבחינת מי שנקלע למקום מסוים בזמן מסוים והסיכוי שיכירו את מבצעי העבירה אפסי. העדים בסיפור זה אינם יודעים כיצד לעכל את המעשה, אבל הם יודעים שאינם רוצים להזיק בעדותם לנאשמים בני עיירתם. השופט שטולפוס, שזה המשפט האחרון שהוא מנהל, נאלץ שוב ושוב – וללא הצלחה מרובה, לבקש מהעדים לדבר בגרמנית גבוהה ולא בעגה המקומית. כולם בני המקום, למעט התובע האומלל.

במהלך הסיפור נפרסים אותם קשרים בין הדמויות בעיירה וכן הניסיונות "מגבוה" לצמצם את הכיסוי התקשורתי של המשפט. במהלך הסיפור מתבהרות הנסיבות לביצוע המעשה. בל משלב בסיפור הערות שהוא שם בפי הדמויות השונות המפרטות כיצד הרגישו באותה עת כדי להוסיף נופך נוסף לאווירה הנוצרת בשל ההתפתחויות במשפט.
אחד הנושאים שעניינו אותי בסיפור הוא כיצד בל מציג את ההתמודדות של אינדיבידואלים יצירתיים כגרול האב (עם מערכת המיסוי הרומסת) והבן (עם המערכת הצבאית). בל עושה זאת באמצעות עדות של מומחה כלכלי שמסביר כיצד גרול האב הגיע למשבר כלכלי ואילו טוראי קוטקה, עמיתו של גרול הבן, מסביר: "...גרול סבל מ'אבסורד מרובע' ...חוסר שחר, אי-פרודוקטיביות,, שעמום, עצלנות, בכל אלה רואה קוטקה את הטעם היחיד של הצבא....(גרול) תמיד אוהב את הזולת, ...סבל מחוסר-שחר, וזה היה מיותר. כי לא-כלום ועוד לא-כלום ועוד לא-כלום סיכומם תמיד לא-כלום". גם התיאור הפיזי של קוטקה מוסיף נופך קומי לכל העדות ולדרך בה בל רואה את הצבא הגרמני החדש. דבר זה נפרס בפירוט בתיאור מסע השירות חסר השחר, קפקאי במהותו, ממיטב התוצרת של הבירוקרטיה הצבאית, ככל הנראה בכל מקום ובכל צבא.
ההתייחסות ההומוריסטית של בל מזכירה דיאלוגים מ"החייל האמיץ שוויק". כך הויכוח בין קוטקה, לסמל המחלקה ולקצין היחידה של גרול בנוגע לחיי המין של החיילים. הסמל טען ש"שיפולי הבטן שלי אינם נכללים בתחום-פיקודו מיניסטר ההגנה. ועל כך חלק הסגן, שטען כי הבונדסוור זקוק לחייל בשלמותו. לעומתו השיב קוטקה כי הוא לא רק לא חייב לבונדסוור דבקות במוצר הנוצרי, אלא שדווקא מוסר נוצרי זה , שהאדון הסגן שואף אליו בתוקף כזה, נהג סובלנות זה אלפיים שנה בבתי זונות, ועליו לשמור זכות לעצמו לשאת ולתת עם זונה כמו עם זונה".

בל לא מהסס לנתץ "פרות קדושות". זאת הוא עושה באמצעות הערות התנגדות של התובע. כך במהלך עדות גרול האב על שירותו הצבא בוורמכט – שיפוץ רהיטים גנובים בצרפת הכבושה. "כאן התערב התובע והתנגד למונח "גנובים" העלול לעורר מחדש או לחזק 'דעות קולקטיביות מיושנות על הברבריות הגרמנית' אגב, ידוע על פי דין וחוק, כי שילוח 'רכוש מצרפתי מצרפת הכבושה' היה אסור ועונש חמור הוטל עליו. הסתכל בו גרול בשלווה ואמר, שהוא יודע....כי רוב הרהיטים היו גנובים, ועל אף האיסור הידוע לו נשלחו לגרמניה, 'ברוב המקרים במטוסים של אנשי-ספורט רבי-עיטורים".

ניכר שבל, איש הריין, יליד העיר קלן מכיר היטב את האיזור וסיפורו מעוגן היטב במנטליות המקומית. על פי אתר וויקיפדיה בל שהה באיזור זה כמה חודשים לקראת סוף המלחמה כשערק מהצבא. ואכן בל מייצג איש ריין טיפוסי השונה כל כך מהטיפוס הפרוסי – באחד מהמקומות שם בל בפי אחת הדמויות את המשפט הבא "הפרוסים הביאו עימם רק ז'נדארמים, מיסים וחוקים".

השורה התחתונה: סיפור קולח למי שאוהב סיפורים על המתרחש בעיירות קטנות. שימוש נפלא בסיפור על המשפט כדי לחשוף מוסר כפול, אטימות בירוקרטית ואווילות צבאית.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על סיומו של מסע שירות