ביקורת ספרותית על הלייף סטייל מאת טיילור האן
ספר טוב

---

הסוף גרם לי לבכות, ואני כותבת את הביקורת ממש אחרי, אז אני מנסה לאסוף את עצמי תוך כדי כתיבה.
הדבר הראשון שחשבתי עליו, כשסיימתי את הספר, זה שזה סיפור על מישהי שלא בחרה באהבה, בנתה את חייה על בסיס בחירות שהיא ראתה כנכונות ויציבות, ואז הייתה צריכה ללמוד למה זה לא שווה את זה.
בעלה בגד בה, והיא מנסה לתקן את זה דרך הרפתקה של חילופי זוגות שהסווינגרים קוראים לה "הלייף סטייל", והיא גם סוחפת את החברים שלה להשתתף כי היא חושבת שזה יעזור להם לתקן את חייהם גם.

הדמות הראשית ממש בלתי נסבלת בהתחלה, אבל זה לא כזה נורא כי הסיפור כתוב בגוף שלישי, אז זה מרגיש כאילו אנחנו אמורים לשפוט אותה ולראות אותה לומדת ומתפתחת מזה.
מה שבלתי נסבל זה שהיא כמה פעמים בספר הזה חושבת ופועלת כדי לקרב שני חברים שלה, שהם אקסים, אחת מהן נשואה עם ילדים, ואחד בזוגיות מאושרת עם מישהי שהיא החליטה שהיא לא מתאימה לו - וזה פשוט מעורר סלידה.
אבל זה ברור שכל ההתערבות הזאת עתידה להתפוצץ לה בפנים, אז סבלתי את זה כי ידעתי שזה יהיה שווה את זה כשהיא תבין שהיא חוצה את הגבול.

חשבתי שאני אתן לספר הזה שלושה כוכבים, ונראה לי שהתחושה הייתה בולטת בעיקר במאה עמודים הראשונים, כי כל העלילה של השליש הראשון של הספר כבר מסופרת בתקציר.
בעלה בוגד בה, הם מחליטים להיכנס ללייף סטייל של חילופי זוגות, ובעצם לשכב עם אנשים אחרים בתוך מסגרת שהם מסכימים עליה, ושם היא פוגשת אקס מהעבר וכמו שהתקציר אומר: "מתחילה לתהות אם דווקא היא זאת שלקחה את הפנייה הלא נכונה."

אז השליש הראשון, מאה העמודים הראשונים, היו מבחינתי בעיקר התבשלות והיכרות עם הדמות והלייף סטייל שלה.
ראיתי את הבחירות שהיא עשתה ולמה דווקא הם, מה מניע אותה, וזה שהיא ממש מעצבנת כי היא חושבת שהיא זאת שצריכה לתקן את הזוגיות של החברים שלה, כשהיא בעצם מנסה לחבל בזוגיות הנוכחית שלהם, כי היא החליטה שהם לא עם הפרטנרים הנכונים.
ושוב, אחת מהם נשואה עם ילדים, והיא ללא ספק רוצה להיות עם בעלה, אז זה ממש מעצבן לקרוא החלקים האלה.

ואז הגיע החלק של הסקס.
וזה שונה מהסמאט שאני רגילה לקרוא ברומנים רומנטיים, כי פה שום דבר לא נאמר בפירוש.
זה לא נועד להיות הכי אירוטי שזה יכול להיות, אלא פשוט לתאר בקווים כללים את התמונה, ואת החוויה המינית שהדמות עוברת.
החלק של לשכב עם אנשים שהיא לא מכירה, ובעצם לגלות שחרור מיני, היה מאוד מבדר.
נראה לי שהספר הזה היה מבדר עבורי, בייחוד בתקופה זאת, כשאני משתמשת בהומור סוטה המון, כדי לשפר לעצמי את המצב רוח, ופחות או יותר להצליח לסבול את החיים.

אני לא יודעת, אף פעם לא הייתי מהאנשים האלה שהשתמשו בהומור כמנגנון הגנה, אבל נראה לי שאני מתפתחת בכיוון הזה, ומה אני אגיד... אולי זה מעניק לי יותר אישיות.
יש בי חשש קטן שאולי אני חוצה את הגבולות של עצמי עם הדברים שאני אומרת, ושאני מתבדחת בצורה שלא מציגה אותי כמו שאני באמת.
אבל עד כה זה הרגיש מאוד אותנטי למי שאני, ואם אנשים חושבים שאני חרמנית בגלל זה, או שאין מצב שאני בתולה... אז ווטאבר, זה משעשע.
אני בעיקר מתבדחת עם אנשים שאני יודעת שאני יכולה להתבדח איתם ויעריכו בדיחה טובה.
אגב, זה גם כיף להחפיץ גברים.
גם המילה עצמה, "להחפיץ", היא נורא כיפית, אז זה עונג כפול בעצם, כי אני גם נהנית מזה שאני מחפיצה, וגם נהנית לומר שאני מחפיצה.

בכל אופן, אני לא פה כדי להחצין את השריטות שלי כרגע, בוא נחזור לספר.
-

בדרך כלל אני אומרת על סמאט ברומנים רומנטיים - שהוא היה ממש טוב, או שהוא היה מפורט במידה הנכונה, או שהוא היה מעניין כי נעשו בו דברים מקוריים.
כאן, אני רוצה להגיד שהוא היה מצחיק, מבדר, ומרגש במובן של מתח מיני וציפייה.
כי אין מה לעשות, לראות אותה עומדת לשכב עם מישהו שהיא בקושי מכירה, עם ההבנה שזה לא הולך להיות סקס רגיל כי האנשים האלה נמצאים בחילופי זוגות כדי לממש את הפנטזיות שלהם, לא לדעת מה עומד לקרות במובן הזה - זה מאוד מרגש.

אפשר להגיד שהחלק האמצעי קצת מערער את הסיפור, ואני אסביר למה אני מתכוונת.
אז בחלק ראשון לא חיבבתי את הדמות, ואז בחלק שני הדברים שאני לא מחבבת בה מתעצמים, וזה בעצם מגיע לרתיחה ולא כל כך ברור לאן הסיפור הולך, ואז מגיע החלק השלישי שבו דברים מתחילים להסתדר בצורה שהגיונית לסיפור, וזה מרגיש טוב.
אני חושבת שבכיתי מהסוף, כי התחברתי לדמויות שהיו שם, מספיק כדי להתרגש מכך שהם אוהבים אחד את השני וחוגגים את זה.

הסיפור הזה הוא באמת פשוט על למצוא אהבה, ועל כך שעדיף לעבור את החיים עם מישהו שאוהב ומבין אותך, ושגם אם הוא לא מבין אותך, לפחות הוא אוהב אותך ברמה של ממש לרצות להבין אותך... מאשר עם מישהו שבעיקר סובלים, ופשוט נוח איתו כי הוא לא מאתגר או מרגש.
יש בספר הזה משהו מגניב ונורא לא רומנטי, בגלל כל הקטע של לשכב עם אחרים, ללכת למועדוני סקס, ולחקור את המיניות שלך - אבל אז בחלק האחרון, הוא נהיה מאוד ממוקד באהבה, ובהתרגשות הזאת שאהבה מעניקה.
יש בו הרבה מרכיבים ואיך שכל אחד חווה אותם, זה כבר תלוי בקורא נראה לי.

לסיכום: היא מעצבנת, היא עוברת תהליך, התהליך מעניין, יש דמויות אחרות שמוסיפות עניין לסיפור, והסוף מספק בעיניי.
ואם אתם רומנטיקנים חסרי תקנה, אז הוא גם מרגש, אבל זה רק לאנשים שאוהבים סוף טוב, נעים ורומנטי.

_
לרגע הוא אחז בה ושניהם קפאו מרוב הלם. ואז היא חייכה חיוך רפה ואמרה, "אמרתי לך שזה מסוכן."
הוא נענע בראשו. "אין כמו חוויה של כמעט מוות כדי להבין מה חשוב בחיים."
"אז מה חשוב בחיים?"
זרועותיו קירבו אותה אליו. "להתמזמז. ללא ספק להתמזמז."
"ואני חשבתי שחשוב שנהיה אנשים טובים."
"לא." הוא הבריש בשפתיו את שפתיה. "זה בשביל טמבלים."

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על הלייף סטייל