ביקורת ספרותית על היסוד הנפשי מאת עמיחי שלו
ספר טוב

---

איני יודע אם עמיחי שלו כותב בספר זה על עצמו או שהוא המציא דמות בדיונית. זה לא כל כך חשוב הספר חושף מערכת יחסים בין אב מנוכר לבנו הכותב על חייו בעבר ובהווה. אמו של הגיבור נפטרה בעודו ילד, יש לו אחות ואח גדולים ממנו. בחלק מהספר כתוב על האב על התנהגותו ועל הסבל אשר הוא גורם לבנו בחלק אחר כתוב על הדיכאון ממנו סובל הגיבור אותו הוא מנסה לטשטש בכדורי הרגעה ושינה.
הכתיבה מפלחת את הלב. לשלו אין הגנות והוא לא מסתיר שום דבר. הדיכאון ממנו הוא סובל תוקף אותו כל יום ומענה אותו במחשבות שליליות ומצב רוח רע.
אביו של הגיבור בן 86 הוא כבר נכה ועל בנו לטפל בו. האבא לא רוצה לחיות ולא רוצה למות. הוא לא יודע מה הוא רוצה. בעקבות המצב שנוצר על הגיבור להתקרב לאביו ולעתים מתגלים ביניהם רגעים של חסד.
שלו כותב על יום אחד בהיותו בן 20 הוא גר בדירה שכורה תוקפת אותו בדידות והוא צולל למעמקי הדיכאון הוא מרגיש שעוד רגע הוא משתגע, אינו יודע איזה יום היום ומה השעה. הכתיבה מגלה לנו גבר בודד, עצוב ומדוכא שהחיים עוד רגע מכריעים אותו.
הספר קשה לקריאה והוא מטפל בנושאים קשים אשר הרבה אנשים נתקלים בהם.

» ביקורות נוספות של rea
» ביקורות נוספות על היסוד הנפשי