"מעשה מגעיל
Униженные и оскорблённые, Unizhennye i oskorblyonnye 1861
/ הבעל הנצחי"- 1870
Вечный муж, Vechny muzh
- סיפורים דוסטוייבסיקים ידועים של סופר מוכר ונערץ, בשנות ה-70/60 של המאה ה 19. הסיפור הראשון- "מעשה מגעיל"- שיתגלה רק ב10 העמודים האחרונים, בסיפור של 50 ע"מ, ומספר את סיפורו של איוואן איליץ'- הצעיר, העשיר המיוחס ואיך העמדת הפנים מול הבוסים שלו במשרד הממלכתי, בחתונה אחת טראגית עם הפקיד השלישי איוואנוביץ' שיפולנקו, הקולגה שלו במשרד (בעמדה נחותה) והבוס של שתיהם- סמיון איוואנוביץ' שיפולנקו .
החתונה נערכת בין, פקיד זוטר שבזוטרים- פסילדונימוב עם בת של יועץ טוטליטרי אחר, מלקופיטאייב. מלקופיטאייב ובני ביתו, לפי גחמת הכלה ישלמו את מחיר המעשה המגעיל (אני לא יגלה לכם מהו?).
"דממת מוות. וזו בדיוק הצרה, ששררה דממת מוות... "נו, הלוואי שהיו לפחות צורחים משהו ברגע זה!"
כל החתונה, גברים נבובים משתכרים ומקיאים- פה זה איזה עיתונאי נחשב. החברה במסיבה הם בורגנים ציניים, מלבד משפחת מלקופיטאייר- המשלמת את מחיר המעשה המגיל בשקי שינה, טינופת וסדום ועמורה בביתם בשביל לתת לגיבור הסיפור איוואן איליץ' פראלינסקי, לחשוב
SHOULD I STAY OR SHOULD I GO
בזמן שהוא קונה שמפניה (שלא חסר). הסיפור חסר פואנטה, מלבד ביטוי דוסטויבסקי על האדם המודרני והליברלי נוסח "מה לעשות" של ניקולאי צ'רנישבסקי.
לי לא היה הרבה סבלנות לסיפור הזה, יצאתי כול 10 ע"מ לעשן, והערות שוליים הכה רבות מיותרות, למרות שמלמדות הרבה על רוסיה- הערות השוליים המייגעות לא יעניינו אף אחד מלבד ולדימיר פוטין שישב ויצחק מהן...
הסיפור השני וגולת הכותרת של הספר- "הבעל הנצחי"- מספר את סיפורו של וילצ'אניקוב, המפסיד הכול בעיירה ט' (בין ס.פטרבורג למוסקבה) ליריבו פאבל פאבלוביץ', שאשתו הנואפת של וילצ'אניקוב מולידה את ליזה האומללה, ובוחרת בנבל מוחלט- פאבל, להפוך ממאהב לבעל ולהפוך את וילצ'אניקוב ל"בעל נצחי":
"זוהי אחת מאותן הנשים",חשב, "שכאילו נולדות רק כדי להיות רעיות בוגדניות. נשים אלו לעולם אינם מדרדרות מוסרית כשהן רווקות... כשמגיע המאהב הראשון, הבעל תמיד אשם בכך... הן תמיד מרגישות עצמן צודקות... חפות מפשע
"לעומת זאת .. שקיים גם טיפוס תואם של בעלים לנשים אלו, שתפקידם היחיד מתמצה אך ורק בהתאמה לאותו טיפוס נשי. "בעלים נצחיים", או מוטב לומר, לחיות כבעלים ב ל ב ד , ותו לו"
(ע"מ 103-102).
אותה תפיסה היא מה שהופכת את הסיפור לרומנטי. לא רומנטי כמו שסופרים במאה ה 21 עושים, אלה וילצ'אניקוב ואמות המוסר שלו כאיש של כבוד מסתם דוש כמו פאבל פאבלוביץ', שחומד את הכסף בשביל לשתות לשוכרה ולהזד@% ולרצוח את יריביו אותו מפיל במכה.
פאבל לקח את נטליה האישה, מהבעל הנצחי. וילצ'אניקוב בסנט פטרסבורג, שם הוא נתקל בפבל וליזה. 2 דמויות יסיימו ברע, השתיים הנותרים מתקוטטים ביניהם- אחד אחרי כבוד והעבר האבוד - וילצ'אניקוב, והשני נבל מנובל פאבל. דוסטוייבסקי מעמיד כאן סיפור כן שוב, רומנטי (היום הרופא נותן כדורי שינה והקופאית אורזת לך את המצרכים בשקית, שזה רומנטי. שירים של איימי ויינהאוס זה רומנטי. אם נתקלתם ברומן רומנטי כנגד כל הסיכויים השמח לשמוע).
אבל כאן בעלילת הקין והבל ידו של הבל על העליונה, כי למרות שהוא ישיש חולני, הוא גבוה ומרשים (וילצ'אניקוב) , לאומת פאבל הנמוך, השיכור ואסיר לשעבר שבונה עצמו מלסובב אנשים על האצבע, כאשר הם לוחצים את היד עם נבל מוחלט!
דוסטוייבסקי מנפח את הסיפור דרך כלה ממשפחה עשירה שחושק בה פאבל, למרות שבנשף ביתם דוקא כולם מעקמים עין, לאומת וילצ'אניקוב ששר פתאום רומנסה וכולם משתוקקים. דיברתי על ידיים מקודם, ווכן היד של מישהו תשלוף סכין! מה יקרה ל וילצ'אניקוב??????
"אמת, הוא נטש את החברה, ואפילו התחיל להתלבש גרוע, התחבא היכנשהו מפני כולם;...
אך הוא שב והופיע כה מהר, והפעם בהודעה באשמה, ויחד עם זאת עם מראה משופץ ובטוח בעמו, ש
"כולם סלחו לו" (ע"מ 214).
העלילה הדמיונית מתרחשות בין ס.פטרסבורג, שם נפגשים השתיים ובה הגיבור גר, לבין העיירה ט' בה מתגורר פבל, עם 2 הקדושות המהעונות של דוסטוייבסקי בסיפור.
אין ספק שדוסטויבסקי הכניס את עצמו לסיפוריו, שכן כתב כל הלילה והלך לישון ב 5 בבוקר, ידע 2 נשים, הראשונה התאבדה, והסופר סבל מסכיזופרניה ואפילפסייה לפי יודעי דבר
"אין כאן אהבה והתמזגות עם כולם, אלה שנאה ורצון להתבדל...החלשים מבחינה פסיכולוגית אינם יכולים לשכוח, ולו לזמן קצר, את הפגמים שלהם. מה אם כן נשאר להם?
דוסטוייבסקי מראה, שהאפשרות היחידה שנשארה בידיהם היא המרד:
הניסיון להכריע את הטבע ולקבוע, שהחלשים יוכלו לקבל את חלקם בעוגת הקיום- ראשית בכוח, ושנית תוך שינוי סדרי בראשית, שימנעו מן החזקים להיות חזקים"
-דמיטרי סגל
"מעשה מגעיל, הבעל הנצחי", זכה להוצאה מחודשת (לי היתה את הישנה). המכלול גדול משאר חלקיו- הבעל הנצחי טוב בהרבה מעוד סתם מעשה מגעיל.
ראיתי ג'וקר 2- ואם נדמה שליצן רוצח יחמוק מעונש, אפשר לסמוך על החלשים שיגמלו באותה סכין תחת אקדח , כפי שבמעשה המגעיל איוון אילץ' ממעשה מגעיל (לא זה ממות של איוון אילץ של טולסטוי) ישאר יפה אך מטופש בעיני הבריות
והבעל הנצחי ש וילצ'אניקוב לא צריך אשה, עבודה, כסף ומעמד, אלה להיות הוא עצמו וטוב שכך.
אין כמו דוסטוייבסקי בתקופה של אי ודאות, שורדים ספר קשה כסובלימציה למציאות.













![מילים כדי לומר זאת [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1024920.jpg)




