ביקורת ספרותית על ערבה עיוורת, עלמה נמה מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

"ישנו איש אחד שמקיים כבר עשר שנים מנהג משונה למדי - הוא מבקר בגן חיות בכל טייפון או סערת ברקים וגשם עז. הוא חבר שלי. הוא גר במרחק כחמש עשרה דקות הליכה מגן חיות ... הוא נוהג להתייש תמיד מול כלובו של הנמר הבנגלי, לשתות פחית בירה (כי הנמר הבנגלי מתרגז יותר מכולם בזמן טייפון), ואחר כך הוא שותה את הפחית השניה מול כלוב הגורילה. הגורילה תמיד אדישה לטייפון. נראה שהיא מגלה עניין רב יותר בו עצמו. הוא נוהג להתיישב על הבטון במין תנוחה של בת יפ ולשתות את הבירה שלו, ומשום מה נדמה לו שהגורילה מביטה בו בהבעת רחמים. 'זה כמו להיתקע במעלית עם מישהו זר,' אמר."

הסיפור הזה נקרא "אסון המכרות בניו יורק". המספר, איש צעיר שאנחנו לא יודעים מה השם שלו, נזכר בחבר הזה ובחיבתו לטייפונים ולחברות מתחלפות שנראות זו שיבוט של זו, בכל פעם שהוא, כלומר המספר, נזקק לחליפה כדי להתייצב בהלוויה. משום מה זה נראה למספר כמו מזל רע לקנות חליפה ייעודית להלוויות, כי זה כביכול מזמן אותן. אז הוא שואל חליפה ממי שיש לו, מה שקרה בשנה האחרונה מספר גדול להתמיה של פעמים. כלומר בהתחשב בזה שמדובר באנשים בני עשרים ושמונה (ושאינם גרים בישראל) ושרק אחד מהם תזמן לעצמו את מותו והתאבד. אחר כך, בלי קשר לשאילת החליפה ולהחזרתה כשהיא נקיה, ושתיית מספר משקאות אלכוהוליים עם החבר, המספר ממשיך למסיבה קטנה, שם מכירים לו מישהי, והיא מספרת לו על אדם שהיא, לפחות לדבריה, אחראית למותו לאחר שנפל על כוורת דבורים. הפיסקאות האחרונות בסיפור, ולמעשה בשרשור הסיפורים הקצרים הללו שכתובים תחת כותרת אחת, קשורות באמת לאסון התמוטטות של מכרה בניו יורק.

רציתי לכתוב את הסקירה על קובץ הסיפורים הזה ברוח מורקמית, אבל גיליתי שמיציתי את הטריק הזה בסקירה על הספר "הפיל הנעלם" וזו כבר חזרתיות מוגזמת. לא שלמורקמי מפריעה חזרתיות - עובדה, התחלת הרומן "יער נורווגי" מופיעה בקובץ הסיפורים כסיפור קצר - אבל לי זה נראה חזרתי, טריק שאפשר לבצע פעם אחת לכל כותב ולא יותר. אז אני צריכה משהו אחר כדי להעביר את ההוויה המורקמית. מכאן הבחירה בסיפור הזה, שהיה הסיפור בדף שפתחתי באופן אקראי. מה יש בו בתמהיל המורקמי? יש בו מוזרות, יש בו חיות ברמה כזו או אחרת של ביטוי אנושי, יש בו לא מעט מוות, יש בו גיבורים או מספרים שהקוראים לא תמיד יודעים את שמותיהם. יש בו רשתות משפחתיות וחברתיות מאוד קלושות ורפויות והרבה בדידות. באירועים שמתרחשים במהלך הסיפורים התגובות של הגיבור הן לא מה שהיית מצפה כקורא. אירועים כבדי משקל - שכול, אובדן, מחלה קשה, גירושין וכדומה מתקבלים בשיוויון נפש, בעוד אירוע שולי כמו מפגש עם חבר או פספוס של אוטובוס זוכים לתגובה המומה וקשה מאוד. הסוריאליסטי, העל-טבעי או האל-טבעי נמצאים במציאות של הסיפור, אבל כהצצה. זה לא סיפור פנטזיה, אלא סיפור עם רכיבי פנטזיה שפתאום מגיחים פנימה ואז יוצאים חזרה. הגיבורים מקבלים אותם כמו שהם מקבלים אירועים קשים בחייהם, כלומר בשיווין נפש. אה, יש קוף מדבר במערכת הביוב העירונית והוא מחבב תגים עם שמות של אנשים, הגיוני. אה, יש ציפורים שקובעות טעם של עוגיות, שיהיה.

ויותר מכל בהווית הסיפורים המורקמית, אבל זה קיים אצל עוד מספרי סיפורים קצרים מהתקופה האחרונה כמו אליס מונרו או אתגר קרת, אין פואנטה. זה משהו שלא קיים ולכן למרות שהסיפור מוביל לכאורה לפואנטה ולפתרון היא לא תגיע. בטח איזה קוף גנב אותה בדרך.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ערבה עיוורת, עלמה נמה