ביקורת ספרותית על איזו מין חתולה את, יוסף? מאת רקפת זיו-לי

---

במרכזו של ספר זה, חתולה שחורה שילד מוצא בתוך קרטון ליד הפח. ספר שתחילתו אולי בפח הזבל, אבל ממשיך והופך לספר המתוק ביותר שקראתי לאחרונה. יתחברו אליו בעיקר אוהבי חתולים ואם הם שחורים מה טוב... ובהרחבה: גיא מצליח לשכנע את אימו לצרף את החתול שמצא למשפחה. אחותו שמחה גם היא ואומרת: "יופי, יופי", דבר שנשמע לגיא כמו "יוסי". כך מקבל החתול את שמו, יוסף, אלא שאחרי מספר חודשים מתברר שזוהי בכלל חתולה.
טוב ליוסף עם המשפחה ולהם טוב איתה. היא מרגישה שהשם הוא השם הנכון עבורה וגיא הוא הילד הנכון בשבילה, אך לפעמים משעמם לה והיא מרגישה שהבית קטן עבורה. כשבני המשפחה ישנים או כשאינם נמצאים בבית, היא נוהגת לשבת במרפסת השירות ולהתבונן מטה אל החיים שבחוץ. לילה אחד, מבלי שהתכוונה לכך, היא קופצת ממעקה המרפסת ונוחתת נחיתה רכה אל חצר הבניין, אלא שלמטה היא מגלה שהחצר לא כל כך קטנה ורגילה כפי שנראתה לה מלמעלה.
למזלה, את הביטחון שהעניק לה גיא מעניק לה כעת צ'כוב, חתול אפרפר - מנומר שחצה את החצר בצעדים איטיים ומלאי ביטחון. צ'כוב מפגיש את יוסף עם חתולים נוספים - אלזה היפה, שבתאי השקט ועוד. זהו מסע התבגרות, הן של החתולה והן של הילד. מסע זה כתוב בצורה מיוחדת: קורותיה של החתולה כתובים בגוף שלישי ומתארים את העולם החדש, המרגש והמסעיר שמגלה יוסף. יחד עם זאת, מתוארים גם הסכנות והאתגרים הנקרים בדרכה ושאיתם היא נאלצת להתמודד. אחד האתגרים הגדולים שלה, הם געגועיה לגיא. אך גם יחסם של עוברים ושבים, שאינו חביב במיוחד, אוכל שאינו דומה לאוכל של הבית, יחס הלגלוג של חתולי החבורה הותיקים יותר, הכביש הסואן ועוד.
במקביל, גם גיא כמעט שאינו יכול לעצור את הדמעות ומחליט לצאת לחפש את יוסף ויהי מה. קורותיו כתובים בגוף ראשון ומעלים שאלות מהותיות שכוללות נושאים שהם מעבר לחיפוש החתולה האהובה.
זהו ספר ילדים שגם מבוגרים יכולים להפיק ממנו תועלת. כדאי לערוך קריאה משותפת ותוך כדי הקריאה לעורר דיון עם הילדים ולהעלות נושאים חשובים, כגון:
- רגשותיו של ילד שהתא המשפחתי שלו שונה במעט מן המקובל.
- אמונות טפלות ובפרט האם אכן חתול שחור מביא מזל רע?
- ילדים מקובלים ולא מקובלים.
- באופן כללי, הספר שם במוקד רגשות חשובים, כשהמרכזיים שחוזקו בקרבי כמבוגרת הם אהבה וחמלה כלפי בני האדם וכלפי בעלי החיים ובפרט כלפי חתולים. ואם בחתולים עסקינן, רגשות אלה התחזקו לאו דווקא כלפי החתולים השמנמנים והמפונקים עליהם גדלנו (כדוגמת גארפילד), אלא כלפי החתולים הרזים והמוזנחים, אלה שאינם מצודדים לעין. ואם בקרבי חוזקו רגשות אלה, כולי תקווה שבעקבות דיון ושיחה עם ילדים, גם בקרבם יתעוררו ויתפתחו אותם רגשות דומים, המשמעותיים כל כך דווקא בתקופה זו, שבה הכל יותר קר ומנוכר מאשר בעבר.
מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים
» ביקורות נוספות על איזו מין חתולה את, יוסף?