ביקורת ספרותית על אשת הברזל - סיפור חייה של מרגרט תאצ׳ר מאת רובין האריס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 באוקטובר, 2024
ע"י נצחיה


לאור מאורעות השבוע שעבר באתר, הבנתי שעיסוק בביוגרפיה של מנהיג מדינה הוא בעל פוטנציאל לתעבורה גדולה דרך הסקירה ולריבוי תגובות בסקירה, מה שנקרא בלעז "טראפיק", אז אמרתי לעצמי, למה לא ננסה גם. רק שהאוטוביוגרפיה של דויד בן גוריון שאני שוקדת עליה בימים אלה מזדחלת לה לאיטה, כי בכל זאת כרך עב כרס שמונה מעל שבע מאות עמודים גדולים וצפופים בשפה קצת ארכאית, אז בין לבין אני הולכת לחומרי קריאה קצת קלילים ומודרניים יותר.

מרגרט תאצ'ר הובילת את המפלגה השמרנית בבריטניה והיתה ראש הממשלה בשנות השמונים של המאה הקודמת. לא היתה אפשרות אחרת לקרוא לביוגרפיה שלה בשום שם אחר, כי הכינוי "אשת הברזל" שהוא כינוי שנטבע בכלל על ידי ברית המועצות, תפס מאוד חזק והפך להיות השם השני שלה. היא היתה חריפה וחדה, בחרה בחירות מדיניות בעיקר במדיניות כלכלה ומדיניות חוץ שלא היו תמיד פופולריות, ותקפה את המתנגדים לה בשפה בוטה. אפשר לומר שתאצ'ר היתה הפוליטיקאית השנואה ביותר בעולם המערבי שאחרי מלחמת העולם השניה. השם שלה, והכינוי "תאצ'ריזם" המשיכו להיות שמות גנאי בחוגים מסוימים גם אחרי שכבר לא היתה ראש ממשלה, ופרשה בכלל מפעילות פוליטית. יכול להיות שזה בגלל המדיניות עצמה, אבל יכול להיות שמה שגרם לעומס הרגשות הוא היותה אישה שנוקטת בהתנהגויות שנקראות בציבור "גבריות". העיסוק הכלכלי שלה הוא זה שספג את מרבית הביקורת הציבורית. די מתחילת הדרך נשאה תאצ'ר דגל של מדיניות כלכלית אנטי סוציאליסטית ברוח שוק חופשי וקפיטליזם. המשפט הידוע ביותר שלה היה נגד סוציאליסטים ש"לא אכפת להם שהעניים יהיו עניים יותר, ובלבד שהעשירים לא יתעשרו".

רובין האריס,כותב הביוגרפיה,מחבב את תאצ'ר. הוא עבד ככותב הנאומים שלה וזמן מסוים כעוזר שלה, הוא מכיר אותה אישית וגם את הפרסונה הציבורית, והוא יצר ביוגרפיה אוהדת ברוח שלה, אך מנסה גם להיות נייטרלית ולהביע ביקורת במקומות שצריך, ולהביא למודעות גם את החסרונות של האופי התאצ'רי. לדבריו יש לו גם הסכמה מתאצ'ר עצמה, שהיתה מודעת לכתיבת הביוגרפיה, טרם שקעה בענני מחלת האלצהיימר שליוותה אותה בסוף ימיה. הוא משתדל להביא דברים בצורה אובייקטיבית ונייטרלית, ואת נקודות המבט האישיות שלו, כדמות שהיתה בחלק מהאירועים שעליהם הוא מדווח, הוא שומר להערות כוכבית בתחתית העמוד.

מבחינתי כקוראת ישראלית, כזו שלא מודעת לנפתולי הפוליטיקה הבריטית ארבעים שנה אחורה או בכלל, ומלבד תאצ'ר לא שמעה על אף אחת מהדמויות האחרות המוזכרות, הפרקים העוסקים בשתים עשרה השנים המשמעותיות שלה כראש ממשלה היו הפרקים הפחות מעניינים. לעומת זאת מאוד אהבתי את הפרקים הראשונים, העוסקים בהתפתחות של מרגרט רוברטס כסטודנטית לכימיה, נשיאת התאגדות הסטודנטים, ופוליטיקאית מתחילה בשנת 1950, ואז נישאה לדניס תאצ'ר שסיפק לה את הגב הכלכלי לשנים רבות של פעילות פוליטית. הפרקים הנוספים שהיו מעניינים מבחינתי עסקו בשנות התשעים ובראשית שנות האלפיים. מה עושה ראש ממשלה לשעבר? איך הוא ממלא את ימיו שהופכים להיות לפתע ריקים ממעש ומעוטים בהשפעה? אז תאצ'ר לא נחה לרגע על זרי הדפנה והמשיכה בפעילות ציבורית, חלקה גם שנויה במחלוקת. אולי כי כזאת היא, אוהבת את החיכוך והעימות הציבורי.

הספר קריא מאוד, עתיר הערות שוליים - גם אלה שהזכרתי קודם, של נקודת המבט האישית של המחבר, וגם הערות של התרגום לטובת הקורא העברי שצריך הסברי רקע לדמויות ואירועים המופיעים בספר. יש קצת נטייה להזכיר פרטים אחרי פרטים ועוד פרטים, על חשבון הצגת תמונה כללית. אבל יש כאן ספר טוב המתאר חיים שלמים ומעניינים, פוליטיים ואישיים, של דמות מרתקת שהשפיעה רבות על הפוליטיקה העולמית.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שנה)
נצחיה, כמו שכתבתי לא קראתי את הספר.
מה שכתבתי היה הדרך בה אני תפסתי אותה. וכמו שתפסו אותה חלק מהאזרחים הבריטים וכפי שהיא השתקפה בספרות הבריטית מאותה תקופה. ביוגרפיות למיניהן נגועות בהטייה מובנית. לפעמים לטובת מושא הספר, לפעמים לרעתו. אני בטוחה שאין "אמת" חד משמעית, אבל לפעמים כשאתה מאזין למה שחושבים אנשים מהשורה, אתה יכול לפענח את דמותו של המנהיג שלהם (כמובן, בתנאי שאתה לא מעורב רגשית בזה...)
נצחיה (לפני שנה)
יעל הר - זה לא מה שעולה מהביוגרפיה
נטולת ספקות - כן, אם כי גם היא התפתחה ושינתה עמדות עם השנים.
לא מתעניינת באנשים - לא רואים את זה בביוגרפיה. זו מדיניות, לא אדישות, על אף איך שזה השתקף אצל המבקרים אותה
נצחיה (לפני שנה)
אפרתי, סיפור האלצהיימר הוא בהחלט עצוב מאוד, אני מסכימה
נצחיה (לפני שנה)
מנדלי, תודה על התגובה שלך
"לא הייתה אפשרות לקרוא לביוגרפיה שלה בשום שם אחר" - אז אני מתקנת את זה ומוסיפה "בעברית". באנגלית בנוגע לקורא הבריטי יש בוודאות הרבה מאוד מטבעות לשון שנכנסו לשפה הודות לתאצ'ר ומתארים כמעט רק אותה. למשל את האמירות החדות והעלבונות שלה היא נהגה לכתוב על פתקאות ולהכניס אותן לתיק היד התמידי שלה על מנת להוציא בנקודת הזמן המתאימה, ויש לזה פועל בהתאם to handbag (כך לפחות על פי הספר, לא בדקתי אם באמת משתמשים בו)

והסגנון הבריטי הוא בגודל עוקצני ונשכני במסווה של נימוס, כמו האמירה המיוחסת לווינסטון צ'רצ'יל ומכוונת לראש ממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם השניה אטלי: ”מכונית ריקה עצרה ליד רח' דאונינג 10, וממנה יצא קלמנט אטלי.”
המורה יעלה (לפני שנה)
אני אוהבת אותה
מורי (לפני שנה)
כך או כך, פעם היו פוליטיקאים שנלחמו על רעיונות גדולים. היום יש ננסים רוחניים.
yaelhar (לפני שנה)
מנדלי - בדיוק לזה כיוונתי. וגם השפע המזומן לנו מזה הוא דוגמה לא רעה לאירוניה לא מוסתרת...
מנדלי (לפני שנה)
יעל, לא יודע אם כיוונת לזה אבל אהבתי מאוד את המשפט האחרון שלך, שהוא בעיניי הישג כביר בתחום האירוניה ("תמיד אעדיף את המנהיגים ששואלים שאלות וגם מתעניינים באלה שחיים את תוצאות מעשיהם"). נתמזל מזלך שיש לך מזה בשפע בזמננו ובמקומותינו :)
yaelhar (לפני שנה)
ביקורת מעניינת.
אני לא קוראת ביוגרפיות, אז מן הסתם גם את זאת לא אקרא, למרות האישיות המסקרנת העומדת במרכזה. תאצ'ר, כמו שאני תפסתי אותה, היתה אדם נטול ספקות. היא לא שאלה שאלות ולא התעניינה בתוצאות האגביות של פעולותיה שהיו קשות מאד לאנשים שחיו בזמן שלטונה. ובעניין הזה תמיד אעדיף את המנהיגים ששואלים שאלות וגם מתעניינים באלה שחיים את תוצאות מעשיהם.
אפרתי (לפני שנה)
מה שאני לוקחת כצידה לדרך מהסקירה היפה שלך, זו העובדה העצובה שלא חשוב כמה תהיה חריף וגאון, כשמגיעה המחלה הארורה מכל המחלות, האלצהיימר, המוח המאומן הופך מנוון. "המחלה" או "מחלה קשה", לטעמי, שייכת פחות לסרטן ויותר לאלצהיימר.
מנדלי (לפני שנה)
נצחיה, לגבי אירועי השבוע שעבר, עיסוק בביוגרפיה של מנהיג מדינה סוחבת הרבה טראפיק, זה נכון, אבל רק כשקוראים לו ביבי.
לגבי "לא הייתה אפשרות לקרוא לביוגרפיה שלה בשום שם אחר" - אפשר גם אפשר, ולראיה שמו של הספר במקור האנגלי הוא
Not for Turning
פראזה שלקוחה מנאום מפורסם שלה, שם דיברה על עצמה בגוף שלישי ואמרה - The lady's not for turning
בתרגום חופשי: "דעתה של הגברת אינה מועמדת לשינוי".
ההוצאה הישראלית חיפשה מן הסתם משהו יותר קליקבייטי מההרמז הבריטי, אפרופו טראפיק.
ואם כבר סגנון בריטי, המשפט החביב עליי בספר מגיע כשהמחבר מתאר את ג'ון מייג'ור, שכיהן בהמשך כראש ממשלת בריטניה, ואומר עליו: "הוא היה אדם צנוע, אם הרבה דברים להיות צנוע בגללם".

עוד על שם הספר והמקור שלו:

https://en.wikipedia.org/wiki/The_lady%27s_not_for_turning






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ