ביקורת ספרותית על אמא מתגעגעת למילים מאת דודו בוסי
ספר מעולה

---

טרגדיה עיראקית - ישראלית, מ3 נקודות מבט.
רחמים, סבל פשוט בשוק מתאהב בנזימה היפה. אביה היהלומן מיעד אותה להנשא לדודה החיתיאר והחולה והיא בורחת מהפח אל הפחת. ממרה את פיו של אביה שמורה על ניתוק מוחלט ממנה וממשפחתה ומתמסרת לרחמים. 14 שנים שהם לא מצליחים להעמיד יורש, ולרחמים אין רחמים. הוא סוגר את נזימה בין 4 קירות ומביא לשגעונה. אחרי 14 שנות נסיונות מגיח לעולם עובדיה, שהוא איך לומר בעדינות, בור של חרא.
הילד מפונק מצד אחד על ידי אימו ואביו הקר והקשה מהצד השני מביאים אותו למצוא את מקומו בתנועת הנוער של השומר הצעיר. הוא מבין שכדי להשתלב עליו להתכחש להוריו ולהעלים את זהותו.
בגדול 'העץ הנדיב' בגרסה העיראקית.
בוסי כותב יפה, פורט על מנעד רחב של רגשות, לא חושך את שבטו משום צד ולעיתים מכה ללא רחם.
הסצנה שנזימה הולכת לאיבוד בשגעונה קשה ונהדרת. דווקא הקטעים של עובדיה היו לעיתים חלביים. ולקטעים יוצא בריקודי "מה יפית" ספרותיים שהיו צורמים.
ספר עצוב שנכנס ללב.
לפי דעתי הטוב ביותר שלו מאלו שקראתי.
5/5 בסולם מאני.

» ביקורות נוספות של וויליאם מאני
» ביקורות נוספות על אמא מתגעגעת למילים