סון דזה ו"אמנות המלחמה"
----------------------------

בין הספרים הסיניים העתיקים מצויות שבע הקלאסיקות הצבאיות שאוגדו בתקופת שֶן-ג'וּנְג קיסר סוּנְג (1048-1085 לספירה). הידועה ביותר מביניהן היא "אמנות המלחמה" (孙子兵法), אשר נכתבה בידי סוּן דְזֶה (孙子) ככל הנראה במאה ה-6 לפנה"ס, בתקופת "האביב והסתיו" (771-476 לפנה"ס).

על המחבר לא ידוע הרבה מלבד הסיפור שמביא ההסטוריון מתקופת האן, סֶה-מָה צִ'יאֶן (司馬遷), בספרו "רשומות ההיסטוריון" ( 史記). הסיפור מופיע בגירסת התרגום של ג'ון מינפורד ל"אמנות המלחמה":

סון דזה היה בן מדינת צ'י (Qi) שנקרא ע"י מלך מדינת וו (Wu) והתבקש להדגים את יכולתו להעביר את אמנות המלחמה שלו מתאוריה למעשה. הביאו לפניו 180 נשים מהארמון וסון דזה חילק אותן לשתי קבוצות, נתן בידיהן חניתות ובראש כל קבוצה העמיד פילגש מועדפת של המלך.
סון דזה הסביר להן מה ההוראות שיתן וכיצד עליהן לנהוג והן אישרו שהבינו. לאחר מכן, פקד עליהן לפנות ימינה, אך הן פרצו בצחוק ולא מילאו את ההוראה. בפעם הראשונה שזה קרה סון דזה אמר שיתכן שהאשמה בגנרל שההוראה שלו לא היתה ברורה. הוא ביקש מהן לפנות שמאלה, אך הן שוב פרצו בצחוק ולא ביצעו את הפקודה. כעת סון דזה אמר שאם ההוראות ברורות, אך החיילים אינם ממושמעים, האשמה היא במפקדים. לפיכך, הורה לערוף את ראשיהן של שתי הפילגשים.
המלך שלח הודעה לסון דזה בבקשה לא להוציאן להורג, ואמר לו שהוא הוכיח את יכולתו כגנרל. סון דזה ענה למלך, שלאחר שכבר מונה לגנרל, יש פקודות שאינו יכול לקבל מהמלך. לאחר שאמר זאת, הוציא להורג את שתי המפקדות ומיד החליפן באחרות. לאחר מכן הנשים ביצעו את כל הפקודות שקיבלו בלי להוציא מילה.
סון דזה קיבל את תפקיד הגנרל בצבא וו.

אינני משוכנע שהייתי ממליץ על צורת הענישה הזאת כיום, אך הרעיונות שהובאו בסיפרו השפיעו רבות על החשיבה הצבאית במזרח ובמערב, ואפשר למצוא בסיפור שהובא כאן חלק מהרעיונות שפורטו בסיפרו.


מבנה הספר
------------

הספר מחולק ל-13 פרקים, כאשר בעמוד הראשון של כל פרק מובא הטקסט המקורי ולאחריו התרגום. הפרקים השונים עוסקים בנושאים, כגון: הערכות למלחמה, מתי לפתוח במלחמה ואיך לחשב את העלויות, מה צריכות להיות התכונות של הגנרל ואילו תכונות אסור שיהיו לו, באיזו דרך עליו לנהוג בחיילים, אסטרטגיה וטקטיקות לוחמה המושפעות מההבדל בין גודל הכוחות / מיקום ותוואי שטח / תנאי מזג האויר ותנאים נוספים. סון דזה נותן עיצות מפורטות ואף מתייחס לשימוש במרגלים.


דוגמאות (ספוילרים)
-------------------

"אמנות המלחמה מבוססת על הטעיה. לכן, כשאתה מוכן להתקפה, העמד פנים שאינך מוכן...היעזר בפתיונות כדי למשוך את האויב. התקף אותו כשבמחנה שלו שוררת אנדרלמוסיה." (עמ' 16)

סון דזה ממליץ על מלחמה קצרה, אחרת העלויות הכלכליות והשחיקה של הלוחמים יהיו גדולות, ויתכן אף שתותקף ע"י מדינות שכנות:
"מעולם לא היתה מלחמה ממושכת שהביאה תועלת למדינה כלשהי" (עמ' 23). יכול להיות שאריק שרון פספס את הסעיף הזה.

"הסיבה לכך ששליט מבריק וגנרל חכם כובשים את האויב כל אימת שהם יוצאים למלחמה, ושהישגיהם עולים על ההישגים של אנשים פשוטים, היא שיש בידיהם ידיעות מוקדמות על מצבו של האויב"(עמ' 109). את הידיעות האלה משיגים על ידי מרגלים. היום גם לווייני ריגול וחברת NSO יכולים להכלל בקטגוריה.

"שיא המיומנות היא להכניע את האויב ללא קרב" (עמ' 31).

"הכר את האויב שלך, והכר את עצמך. אפילו תלחם במאה קרבות, לעולם לא תובס. אם אינך מכיר את האויב, אבל אתה מכיר את עצמך, סיכוייך לנצח או להפסיד שווים. אם אינך מכיר לא את האויב שלך ולא את עצמך - אין ספק שתובס בכל הקרבות" (עמ' 33).

"יש מקרים שבהם אסור לציית לפקודת המלך" (עמ' 69). כפי שראינו בסיפור הפתיחה, סון דזה קיים את מה שהטיף לו.
במקום אחר הוא אומר: "אם על פי התנאים בשטח מובטח הניצחון, יש להלחם אפילו אם זה בניגוד למצוות השליט. אם על פי התנאים בשטח מובטחת תבוסה, אסור להלחם אפילו אם זה בניגוד למצוות השליט" (עמ' 87). נראה שאת הכלל הזה אריק שרון דווקא קיבל.

למרות הקשיחות שראינו בסיפור הפתיחה, סון דזה מדבר על כך שעל הגנרל להתנהג עם חייליו בצורה אנושית (אם כי נראה שהכוונה היא ליצור בהם נאמנות ולא לשם שמים, והוא אף מזהיר לא לפנק אותם עד שיפסיקו לציית לו):
"עליו לראות בהם את בניו האהובים, והם יעמדו לצידו עד יום מותם"
"אם מפקד מפנק את חייליו...אי אפשר יהיה להפיק מהם שום תועלת" (עמ' 87).

הוא אף מדבר על יחס טוב לשבויים:
"שבויי המלחמה צריכים לקבל יחס הוגן וטיפול נאות. זה נקרא 'לנצח בקרב ולהאדיר את כוחך' " (עמ' 24). מי אמר אמנת ז'נבה?

יש עוד הרבה דוגמאות והבחנות מעניינות שאשאיר לקורא לגלות בעצמו.



"36 האיסטרטגיות"
-----------------

לספר צורף נספח של "36 האיסטרטגיות" אשר יש המייחסים אותן לסון דזה, אך אין זה ודאי, ויש המשייכים אותן לתקופה מוקדמת או מאוחרת יותר. האיסטרטגיות מובאות כארבע הברות קלות לזכירה כפתגם (קלות עבור הסינים, כמובן).

דוגמאות לכמה איסטרטגיות בעלות שמות אקזוטיים:

"הטל מצור על וֶוּי כדי להציל את גַ'אוֹ" ( 圍魏救趙 Wéi Wèi jiù Zhào ) - כאשר האויב חזק, במקום לתקוף אותו ישירות, תקוף נקודת חולשה שלו כדי להכריח אותו לסגת ולהגן עליה. רעיון דומה מופיע גם ב"אמנות המלחמה".

"השאל גופה כדי להציל נפש" (借屍還魂 Jiè shī huán hún) - השתמש ברעיון או טכניקה נשכחים מהעבר והתאם אותם לצרכיך.

"החלף את הקורה המוצקה בעץ רקוב" (偷梁換柱 Tōu liáng huàn zhù) - בלבל את המערך של האויב, התערב בדרך פעולתו וגרום לשינויים כך שיפגע אופן הפעולה המוצק שבו הוא היה רגיל לעבוד (הקורה המוצקה).



אודות הגרסה הנוכחית
---------------------

לספר הזה ישנם יתרונות וחסרונות.
מבחינת המבנה הפיזי, הספר מצוין, בעל כריכה קשה, דפים איכותיים.
מבחינת התוכן, הפתיחה של כל פרק עם הטקסט בסינית היא מצויינת, התרגום בחלקו הגדול טוב ו-36 האיסטרטגיות שהובאו בסופו הן בונוס נאה, אבל יש מקרים של קטעים לא ברורים ולא הגיוניים או קטעים שהושמטו, והדבר פוגע בהנאה מהקריאה. קראתי במקביל גירסה אנגלית והיא היתה טובה יותר. הספר לא תורגם מסינית אלא מאנגלית, אך אפילו לא צויין מאיזו גירסה אנגלית הוא תורגם.

בשל תקלות התרגום, הניקוד הוא 3.5 כוכבים.

אין מה להגיד, הסופר הבין היטב מלחמה מהי ומהם היעדים הנדרשים לצורך השלמתה בתור הצד המנצח עם ידו על העליונה תמיד.
כתיבת הספר מיוחסת ללפני אלפיים וחמש מאות שנה, שזה לכשלעצמו הישג מרשים ביותר.

בסדרה היפנית הפופולרית ג'ו-ג'ו, באחד הפרקים, נלחם ג'וסף ג'וסטאר באיש הפילר העתיק- "איסידיסי". לאחר שג'ו-ג'ו ביצע תרגיל לא צפוי, ושינה את הקרב בהפתעה לא צפויה, אמר לאיסידיסי אויבו: "לפני 2500 שנה, אדם בסין כתב את הספר 'אמנות המלחמה'. הוא אמר 'ניצחון נקבע לפני שהקרב התחיל'. במילים אחרות-" המשיך ג'ו-ג'ו- "לתכנן תוכניות בזמן שהאויב לא מודע לכך" (בתרגום חופשי).

https://www.youtube.com/watch?v=GId6_wYtRK0 (זמן: 4:00)


אני יכול להכריז באופן מוחלט, שאין ספר תכליתי, פשוט, כתוב בצורה מובנת, שמסביר את ההגות הצבאית בצורה הטובה ביותר מאשר הספר "אמנות המלחמה" של סון טסו. לא משנה כמה אני פעמים אני קורא את הספר. תמיד אני מגלה ידע חדש, נקודת מבט שלא חשבתי עליה. צריך להבין, מדובר בספר שאפשר לקרוא אותו בשעה. אם זאת, אפשר גם לכתוב עליו ספר ארוך ומקיף כדי להסביר את ולהראות למה התכוון סון טסו בכתביו. הדברים שכתב נכונים גם היום. הוגה הדעות הצבאי החשוב ביותר (והאחרון החשוב עד עכשיו) של המאה ה-20, לידל-הארט, כתב בספר החשוב ביותר שלו "אסטרטגיה של גישה עקיפה" כשני דפים של ציטוטים שהשפיעו עליו מאוד. כדף וחצי מהם היו ציטוטים מהספר "אמנות המלחמה" של סון טסו, ובאמת לידל-הארט הוא סון טסו מודרני בדעותיו.

הספר נפתח במילים האלה: "המלחמה היא בעלת חשיבות עליונה למדינה. זהו עניין של חיים ומוות, נתיב המוביל להישרדות או אבדון. לפיכך, יש ללמוד הייטב את אמנות המלחמה" מילים פשוטות, בקצרה, בפשטות, מסביר למה חשוב ללמוד על המלחמה. בלי הרבה פרשנות גדולה, המלחמה היא המובילה להצלחה או להפסד, להישרדות או לאבדון. במלחמת העולם השנייה, למשל, בעלות הברית לא היו מוכנות כלל למלחמה, לקח להם הרבה זמן עד שהשלימו את הפער הגרמני והיפני, גם במובן המחשבתי וגם במובן האמצעים.

המטרה העיקרית במלחמה, קובע סון טסו, הוא הניצחון המהיר. הוא מרחיב על כך (יחסית לספר תכליתי שכזה) ומסביר מה משמעות של המלחמה על הכלכלה, הנזק, המחירים הגבוהים של המוצרים שהופכים את האזרחים לעניים. לכן, תכלית המלחמה היא המהירות, אם ההתקפה מאבדת את תכליתה, ולוקח הרבה זמן לנצח את היריב, הריי שהמלחמה לא תשתלם. ראו את מלחמת העולם הראשונה, וכן מלחמת העולם השנייה, שניהם היו ארוכות הרבה יותר ממה שהתכוון סון טסו, אני חושש שאין אפשרות באמת להגיד שמשהו נצח במלחמות האלה, בדף רשום "בעלות הברית ניצחו" אבל הנזק לא היה שווה בשום צורה את מה שקיבלו בעלות הברית לאחר מכן (מעבר לחופש הדמוקרטי והלאומי כמובן). מצב ביש שכזה, יגרום לכך שהכסף של המדינה יגמר, וכתוצאה מכך -"ינצלו מנהיגי המדינות השכנות את מצוקתך כדי להתקיף".

הספר מוכר כספר ההטעיה של ההגות הצבאית -"הופע במקומות שהאויב אינו מסוגל להגן עליהם. נוע במהירות לעבר מקומות שבהם מצפים לך הכי פחות" (זה אחד המשפטים המראים כמה לידל-הארט וסון טסו דומים בהגותם). אין כנראה מקום בו הרמאות היא דבר חשוב ומכובד מאשר בלחימה ובקרבות. אם זאת, לספר יש גם צדדים שונים. הסופר מרחיב בהרבה נקודות, אפילו מסביר כיצד אפשר שמספר קטן של חיילים יכול לנצח מספר רב של לוחמים, והדרך לקבוע את המטרות שלך בעקבות האמצעים. יש עניין מאוד חשוב שסון-טסו כותב, ונראה שמנהיגים במאה-ה20 לא תמיד הבינו לגביי היכולת האמיתית, והדברים שהחיילים מסוגלים לעשות. נראה שאותם מנהיגים שאפו גבוהה יותר ממה שהיה הגיוני לשאוף -כתוצאה מכך קרו אסונות לצבאות שלהם.

מאוד התחברתי לפילוסופיה של סון-טסו, וכמדומני שכבר כתבתי באתר שתי פילוסופיות שמאוד אהבתי. אשתף אותם גם פה, מאחר ומדובר על הספר עצמו:

"שליט אינו יכול לפתוח במלחמה רק מכיוון שהוא כועס, וגנרל אינו יכול להילחם מתוך תרעומת בלבד. כי בעוד שאדם כועס עשוי להיות שוב שמח, ואדם שמתרעם יכול להיות שוב מרוצה, הרי אי אפשר לשקם מדינה שנחרבה, או להחזיר את המתים לחיים. לכן, שליט נאור חייב להיות זהיר, ולגנרל טוב אסור להיות פזיז. זו הדרך להבטיח את שלום המדינה ואת שלמותו של הצבא." - כמה חשוב לשים לב למשמעות המנהיגות והאחריות, יש לך חיים בידיים ולכן שים לב למעשים שלך. זה יפהפה.

וכן: "..גנרל שמסתער קדימה מבלי לבקש לעצמו תהילה, וגנרל שנסוג מבלי לחשוש שיהיה לחרפה, שמטרתו היחידה היא להגן על ארצו ולפעול למען טובתו של השליט, הוא האבן החן היקרה ביותר בכל הממלכה." - משמעותה של האמת במלחמה. אם המציאות היא שצריך להימלט, הוא עושה זאת למרות הביקורת ולמרות ה-"אגו" וכדומה. וכן להפך, לא נלחם אלא כשצריך להילחם, ללא מחשבה כלשהי על תהילתו שלו. אלה הם תכונות חשובות ונדירות לגנרל, ולא פעם רואים מנהיגים בעליי חוש היסטורי מפותח מאוד, ואולי מפעם לפעם העניין ההיסטורי מניע אותם לעשות דבר זה או אחר, שאינו באינטרס של המדינה.

כאמור, הספר קצר מאוד, ואגיד את דעתי: אני לא חושב שהוא רק לאנשי צבא, ואני לא חושב שהוא אך ורך חד-פעמי, זאת אומרת - באתי, קראתי, עזבתי. לא, אני חושב שמפעם לפעם חשוב לקרוא אותו עוד פעם, ולעצור ולחשוב - למה התכוון סון טסו שכתב כך וכך? אם אתה קורא במהירות, כך פשוט, לדעתי אתה מאבד את הידע היפהפה של הספר, והערך הגדול שלו. בסוף הספר יש ספר קצר גם כן, הנקרא "36 האסטרטגיות" - ספר נחמד, נותן לך לחשוב על מצבים מסוימים בהם אפשר להשתמש בהם.


ספר יפה מאוד, מומלץ מאוד.

לא מצויין בשום מקום בספר עצמו, אבל זהו תרגום של תרגומו של ג'יילס מ1910.
וכתרגום מאנגלית, הוא מאבד את התמציתיות של הטקסט הסיני, ומכיל בתוכו הרים של פרשנות.
עיקרי המידע עדיין שם, ולכן יש לו עדיין ערך, אבל נעלמו הדקויות.
טוב כ"תרגום הצלה" בעיקר עד שיהיה תרגום מסינית. אם כי גם לזה התרגום של קבוצת דנמא כנראה עדיף.

(תוספת מ2026):
כדוגמה לבעיה, משפט מעמוד 33:
"מי שמכין את עצמו היטב למלחמה ומחכה בסבלנות עד שאויבו אינו מוכן כלל, הוא המנצח."
המשפט המקורי הוא:
"המתכונן ומחכה לבלתי מוכן ינצח"

לדוגמאות נוספות השוו את פרק 8 בספר לפרק 8 שתירגמתי ישירות מהסינית העתיקה:
http://no-camel.com/chinese_translations/sunzi_bingfa/sunzi_bingfa__hebrew_translation__specimen.pdf

ספר מעניין. לא קראתי את הנספחים אלא רק את המקור שהוא קצר למדי, העורכים גם הוסיפו קטעים בשפה הסינית כדי להעניק לספר ניחוח סיני אותנטי וכמובן נפח - כי הספר קצרצר. סון טסו טוען שהמלחמה היא בעלת חשיבות עליונה למדינה והיא קובעת את המשכיותה או אובדנה של המדינה, על כן צריך לדעת כיצד לנהל אותה ביתר יעילות. ומה היא היעילות? למשל העצה שאסור להשתהות בשדה הקרב יתר על המידה - צריך להשיג ניצחון מהיר וככה מתנהלת מלחמה מוצלחת. סון טסו טוען ששליט שלא מבין במלחמה אסור לו לנהל את המהלכים האסטרטגיים ועליו להשאיר זאת לגנרלים ואנשי הצבא שכן מבינים וזאת בשביל לא ''להביך את הצבא'' דהיינו לבלבל אותו באמצעות חוסר ניסיון ומתן פקודות סרק.

לאורך הספר סון טסו מעניק מעין ''מפתחות'' ומתאר כיצד יש להיכנס לעימות ולצאת ממנו מנצח. אשתף בתמצית כמה עצות על איך ראוי לנהל מלחמה ביתר יעילות:

1) מלחמה היא עניין יקר - צריך לעשות את השיקולים הנכונים ולא לרושש את העם, למשל להסתפק בקבלת אספקה מהאויב עצמו.
2) מלחמה ארוכה וממושכת מעולם לא הביאה תועלת למדינה כלשהי ורק שוחקת את כוחו ויעילותו של הצבא המתקדם במאבקו.
3) שיקולים קפדניים יצביעו על כך שתנאי הקרב ינטו יותר לצד שלי מאשר לצד של האויב.

ולסיכום: ספר טוב שיכול ללמד כמה שיעורים חשובים על ניהול עימות וחשיבה קרה וממוקדת. אני אישית ממליץ על תרגום טוב יותר בשם ''אמנות המלחמה וכיצד להימנע ממנה'' של הוצאת אופוס ובתרגומו של רחביה ברמן, הספר מלא בפירושים ושווה יותר לקריאה.

2500 שנה ועדיין רלוונטי.
פשוט מלחמלוגיה.