ביקורת ספרותית על רשימות מארץ הכביש מאת אופיר טושה גפלה
ספר בסדר

---

ימי בין המצרים, ימים של "בין לבין", בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. מהזמן שנפרץ המצור על ירושלים עד לזמן שבו הוחרב בית המקדש. בזמנים האלה, הגבוליים, הזמנים של בין לבין, נהוג שלא לשמוע מוזיקה. מהסיבה הזאת הם לחלוטין לא מתאימים לקרוא את הספרים של אופיר טושה גפלה. כי טושה גפלה, כפי שידוע עוד מאז ספרו על היום שבו המוזיקה מתה, הוא סופר שמוזפע ממוזיקה ומשלב אותה בספריו עד לבלי הכר. ברמה שכדאי מאוד שיהיה איזה יוטיוב או ספוטיפיי פתוח יחד עם השירים המוזכרים, כי המוזיקה שלהם, או המילים, או משהו בריתמוס, קשור לטקסט הסיפורי ורלוונטי אליו. לקרוא בלי לשמוע במקביל פוגע בחוויה. מכל סיבה אחרת מתאים לקרוא את טושה גפלה בימים כאלה של בין לבין, כי אלה הנושאים שלו. הוא נמצא תמיד במרחבים לימינליים, אלה שהם בין החיים ובין המוות, בין הקיום ובין האי-קיום, במצבי תודעה או קיום גבוליים. אלה המקומות שבהם נמצאים הגיבורים שלו ושם מתרחשות העלילות. בספר "רשימות מארץ הכביש" אנחנו פוגשים את תמיר גושן, אמן העוסק בצילום ונוהג לשלב נוצת ציפור בכל אחד ואחד מהצילומים שלו. תמיר מוצא את עצמו במקום מוזר, כזה שהוא רק כביש ארוך ואינסופי, בלי כלי רכב, בלי מבנים או רחובות מסביב, בלי אנשים, רק חפצים שמדי פעם מגיעים, וסימונים של טבלת ייאוש. זו תחילת הסיפור ומכאן הוא נע בין שלושה מישורים שונים, אחד מהם הוא ההליכה האינסופית על "ארץ הכביש" הזאת, שהיא הזויה למדי וקורים בה דברים מוזרים. המישור השני הוא זכרונות שתמיר מקיש על מכונת כתיבה שהוא מצא מוטלת בסביבות הכביש, והמישור השלישי גם הוא זכרונות, אבל קצת שונים, כי אלה זכרונות מהתקופה האחרונה באנגליה והאירועים שהובילו את תמיר למקום על הכביש ולמצב המוזר שהוא נמצא בו בהווה ובניסיון להיחלץ ממנו או לעזור לאחרים להיחלץ. נשמע מוזר? אני חושבת שזו ההגדרה של ספר של טושה גפלה. ולמה מוזיקה? כי תמיר הוא חובב גדול של הזמרת קיית בוש, והפלייליסט שלה מלווה את חייו, את ההווה ואת העבר שלו. אני לא יודעת להגיד האם ובאיזו דרך השירים מתקשרים לעלילה, כי כאמור לא האזנתי במקביל לקריאה. הילדות של תמיר, אותה הוא מתקתקת על מכונת הכתיבה המוזרה ביקום המוזר, היא ילדות ישראלית. הוא מספר על חייו כבן להורים גרושים, על אביו האנגלי, על החופשות באנגליה, על בית הספר, על החבר הטוב מבית הספר והנתק המסתורי שקרה ביניהם ואיך הוא חזר או שלא בנסיבות מוזרות, על בן הזוג של אמא שלו, ועל דברים נוספים כמו הבחירה האומנותית שלו לצלם מחדש כריכות של ספרים ולשתול נוצת ציפור בכל אחד מהתצלומים. העבר הקרוב של תמיר כולל ביקור באנגליה מתוך רצון לשחזר אירוע משמעותי ומכריע מהעבר ויש בו מפגשים עם המון אנשים מוזרים ואירעוים מוזרים עוד יותר בסמוך למקום שנקרא "צוק השיכורים". הספר נמשך כמו כביש ארוך ומשמים לפרקים עם תחנות עצירה לעיתים רחוקות, פרקים ארוכים ובהם פיסקאות ארוכות ודחוסות, סיפורים שהם נחמדים בתור סיפורים נפרדים אבל לא מצליחים להתחבר למשהו קוהרנטי וסיום שמצליחים לשכוח בערך חמש דקות אחרי שסוגרים את הספר עב הכרס על יותר מחמש מאות העמודים שלו. את הספר לקחתי, איך לא, מספריית הרחוב, יחד עם "ויהי ערב" של סייד קשוע. הספר היה חדש לחלוטין וכנראה אף אחד לא טרח לפתוח ולקרוא אותו, ומה שמשך את העין שלי הוא התמונה המסקרנת שעל הכריכה. כמו הספרים האחרים של טושה גפלה שקראתי עד היום, גם הספר הזה יותר מבטיח בסיטואציה מוזרה של הגיבורים שלו, ממה שהוא מקיים בסופו של דבר. אבל קיית בוש זמרת טובה. לזה אני מסכימה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על רשימות מארץ הכביש