ביקורת ספרותית על האריה, המכשפה וארון הבגדים - סיפורי ממלכת נרניה - ממלכת נרניה #1 מאת קלייב סטייפלס לואיס

---

*הביקורת מוקדשת לבחור אדמוני שהלוויתי לו ארבעה עשר שקלים, ואני עדיין מצפה לכספי! מר אדמוני היקר (ארבעה עשר ש"ח בזמן מלחמה!), אתה זה שהתעקשת שאתה רוצה להחזיר...

אדמונד, סוזן, פיטר ולוסי הם ארבעה ילדים שנכנסו לארון בגדים ומצאו את עצמם בממלכה קסומה בשם נרניה.
הם הוברחו מלונדון המופצצת (אם להיות קצת אקטואליים)
וכנראה שסופרים מאירלנד מתחילים לדמיין מכשפות לבנות ששולטות בהם כשמפנים אותם מלונדון.
הם לא יכולים להשתחרר מהמחשבה שהמלכה הטובה אמורה להציל אותם.
זה די ברור שהסופר ליהק את עצמו לדמות של אדמונד שזה די שחצני מצידו, והדמות המרכזית השנייה היא לוסי.
לוסי תמיד אומרת את האמת ואדמונד תמיד בוגד בכולם ובהתחלה מנסה להפיל על אחרים את השקרים שלו.

ותכלס גם זה שהוא כותב בהקדמה שלוסי היא ילדה אמיתית זה עוד יותר שחצני. לוסי האמיתית היא בת הסנדקות של קלייב, מה שמאפשר לו להגיד לעצמו שהיא מעריצה אותו ורוצה להיות כמוהו. אם יהיה לה רק קצת מזל... ואם היא לא רוצה אז כנראה היא עוד לא מבינה את זה שהיא רוצה להיות כמוהו, וצריך לעזור לה להבין זאת.

לא תפיל אותנו בפח מר קלייב, אנחנו יודעים שלוסי בכלל לא מתעניינת בספר הזה! אתה רק רצית שהקוראים יחשבו שזה כזה משובב נפש איך שהיא מציגה את הדמויות ומאיירת אותם במילותיה, כאילו הייתה אחת מהן.

זה הזכיר לי שאחותי, שמאיירת בהוצאת ספרים גדולה, איירה במסגרת עבודתה את דמויותיהם של בני המשפחה של כותבת הספר. וזה נראה לי מה זה קשוח, זה ממש להתאים את מה שאתה כותב או מאייר למשהו שימצא חן בעיני תשעים ותשעה אחוז מהאוכלוסייה.

גם לי יצא לי לערוך ספר שבו אני צריכה בעצם ליצור דמויות פיקטיבית לבני משפחת הסופר, וזה כמובן חייב להיות מחמיא.
בכתיבה זה יותר קל מאיור, כי לא כולם יודעים לאייר אבל כל אחד חושב שהוא יודע לכתוב, ואם הכתיבה לא מוצאת חן בעיניו הוא ממציא שהתכוונת למשהו אחר, שזה מטאפורה...

לעומת איור שהוא די ברור, ואם אתה מאייר לא ברור כנראה שלא יקחו אותך להוצאה גדולה (אלא אם כן אתה השכנה של חיה שנהב שכתבה את "מיץ פטל")
ואם אתה לא שכן של אף אחד אז אין שום פתרון בעיה הזו, הפתרון היחיד זה להיוולד אירי.

לבנות מכונת זמן, לחזור לעבר, לשנות את הפגישה בין הורייך ולהיוולד קר ורושף. במקום מסכן שצריך להתמודד עם כל המתלהמים כאן: "שקט, מישהי שאנחנו לא מכירים וסתם עובדת כאן, אנחנו רוצים לשמוע משהו שמישהו מפורסם אמר. את קראת לזה שטויות? זה לא שטויות אם הוא מפורסם! וחוץ מזה אנחנו כל הזמן עוזרים למפונים. זה נורא חשוב לעזור למפונים ואז לספר על זה למישהו שאין לו אף אחד שיעזור לו, כי כולם עסוקים בלספר איך הם מעריצים את כל מי שעוזר למפונים.
ואם אתה סתם מישהו שעובד פה אז אל תסתיר לנו את האנשים שאנחנו מעריצים שעוזרים למפונים כי גם אנחנו עוזרים למפונים ומעריצים את עצמנו.

ובעניין אחר... אצלנו בישראל אין כל-כך תרבות של סנדקות, אבל בן סנדקות זה בעצם מי שנולד להיות מעריץ שלך.
בישראל כל אחד מחליט מה הוא רוצה להיות, אבל באירלנד...
אתה פשוט נכנס לתוך ארון בגדים ופוגש שם פאונים בכיינים, ואוכל רחת לוקום וכל הזמן מבקש עוד וחוץ מהבטן לא כואב לך כלום עד שאתה פוגש סנאים שמוקפאים כי כל שאר הזמן אתה עסוק בעצמך ואם זה אריה שקפא אז זה סבבה, אתה מצייר עליו שפם וזקן. ואתה מעריץ מלכה רשעית כי לכך נולדת.

וכנראה שבשמה אתה גם לווה כסף מאנשים שאתה לא מכיר ולא מחזיר, מר אדמוני מהמציאות, לא יודעת את שמך ולכן אין לי אפשרות לברר אם אתה צאצא של לילית
אבל אם אתה אירי זה יכול להסביר המון דברים.

יש למכשפה רק חולשה אחת וזה אסלן. עצם קיומו רומז על כך שיש עוד מלכות בעולם, מה שאדמונד לא יכול לסבול בשום אופן, הרבה יותר משכואב למלכה על חולשתה כואב לאדמונד.

כי אז הוא מבין שזו בעצם החלטה שלו להתנהג מגעיל לכל העולם, בשם המכשפה הזו, ושאולי הוא גם בעצם פוגע במכשפה שהוא מעריץ בכך שהוא מהלל את אופייה המכוער בתקווה לזכות לרחת לוקום או ללחם עבש.

כי המכשפה שאוהבת רק שלג מפחדת מבואו של האביב שיהרוס הכל.
כמו זוהר אביב מול גלילה רון פדר.
אחת אביב, אחת גליל.
אחת כיפית ומצחיקה, השנייה קשוחה ומרוחקת.
האחת מדברת עם כולם בגובה העיניים, עונה לך למכתבים עם ריח ששלחת אחרי שהיא התארחה אצלכם במפגשי סופרים בבית ספר,
השנייה נערצת ובלתי מושגת.
אחת כותבת על ילדים חכמים
השנייה כותבת על ילדים ג'ינג'ים חכמים.
אין לזה סוף לדבר הזה.
כל הזמן יוצאים עוד ועוד ספרים על ילדים חכמים ועל ילדים ג'ינג'ים חכמים.
אולי נשבור יום אחד את המעגל הזה ונכתוב על משהו אחר?
למה מחרימים ספרי נוער, ומוציאים אותם מהרשימות לבגרות כשבעצם הבעיה האמיתית היא ספרים כמו הספר הזה, על ילד אדמוני חכם.
זה גורם גם לסופרים ישראלים להמציא ספרים כל-כך כל-כך שונים מזה על חבורת ילדים שהמנהיג שלה ג'ינג'י.
אחר כך האדמונים חושבים שהם כל כך מדהימים.
לא!
מגיל קטן אני חושבת שלא טוב שילדים יתרגלו לקרוא על בילבי, או על רון וויזלי, ובטח שלא על אן שירלי!
ואז כולם יחיו בשלום.

רק דמות אחת אהבתי בספר וזה הבונה.

לפחות מישהו בונה דברים בספר ולא רק הורס ומפורר את כל הפסלים מהשלג שהמכשפה עשתה, כדי שיוכל לרחם עליהם ועל עצמו, ששוב לא הקשיבו לו והקפיאו אותם.
זה שפוניתם מלונדון לא אומר שאתם יכולים להיות אדישים לכל מה שקורה בנרניה.
נרניה בכל זאת אירחה אתכם, והתנהגתם כאילו שזה לא ככה, כאילו שאתם לא חייבים כלום כי אתם כל כך חכמים שגיליתם שאם נכנסים לארון בגדים מגיעים לעולם סודי שנמצא שם בדיוק מהצד השני של הארון.
נראה לי שרוב אוכלוסיית העולם גם תוכל בסופו של דבר להשכיל לעבור מצד אחד של הארון לצידו השני.
עשיתם בסה"כ מה שרוב אוכלוסיית העולם עושה, אלא שאתם חבורת ילדים ג'ינג'ים אז מותר לכם.

מה שהכי אהבתי בספר זה שהעונות קפצו מינואר למאי. דילגנו על אחד באפריל תודה לאל, נראה לי שמתיחות עם ג'ינג'ים כבר היו לי מספיק.

כי ג'ינג'ים כמו הסופר הזה, רק רוצים "לשבור את הקיר הרביעי"
כי זה ממש מגניב את כולם לא לדעת אם משהו היה במציאות או לא, חוץ מאת מי שזה לא מגניב. "היי", הוא חושב לעצמו אותו ג'ינג'י, "אני מטעה את החלשים בחברה ואומר דברים שאני לא מתכוון אליהם, כדי לרגש את כולם, זה יותר מסעיר אותם לא לדעת מה עלה בגורלנו...
אלה שלא קרובים לצלחת ומעורים בפרטים, אלה שיצטרכו לבוא ולשלם לנו כדי לוודא מה שקרה, כדי לקבל את אותו מידע שאחרים מקבלים חינם.

אלה שכבר פותחים את הארנק ושואלים "מה הנזק?" ואנחנו מקניטים אותם בהומור של שנות התשעים על כמה שהם חנונים.
"אבל זה לא חרם! זה לא כאילו שאנחנו ממשיכים להחרים את אותם ילדים שערערנו בתיכון, כל פעם מישהו אחר מאיתנו, מאלה שנמצאים בעמדות בכירות ולא מפנים את הכיסא...
אנחנו פשוט לא מגלים להם ומעמידים פנים שאנחנו במצוקה נוראית או משהו כזה, ואז אנחנו צצים שוב וכולם נרגעים, חוץ ממי שהרסנו לו עבודה נפשית של כמה שנים להשתחרר מההשפעות של המחרימים הקודמים שעבדו עליו."
מדהים!
איך אני אוהבת שכותבים "הרבה ילדים חשבו שזה באמת, השקר שהופץ עלינו, והתקשרו אלינו לוודא, בניסיון לקבל יותר מידע... יואו איך הצלחנו לעבוד על כולם, איזה שאקלים אנחנו, איזה מגנובים, איזה מזנובים... זה הכי לא שנות התשעים בעולם כי הפעם זה לא היה אנחנו שהמציאו את המתיחה, רק אלה שמינינו כי הרי מישהו צריך להדגיש לחנונים את חנוניותם ואת חוסר התאמתם לעולם הזה שהוא כמובן שלנו כי אנחנו כל כך מדהימים וחכמים וג'ינג'ים... ואנחנו כוכבים גדולים מדי כדי לעשות את זה עצמאית"

בקיצור בואו נקנה ספרים שמאדירים ג'ינג'ים שיעשו הכל בשביל רחת לוקום וימכרו גם את המשפחה שלהם אבל לא את משפחת הסנאים הקפואים.
הדמות שגרמה לי לקרוא את הספר עד הסוף למרות החום זו הדמות של האריה אסלן שמאוד מזכיר את יונתן גפן ז"ל
במיוחד התחברתי למשפט שאמר (בערך):
"כל עוד אתה יכול לעמוד על רגלייך הכל יסתדר."
לא צריך לריב, סופרות שכותבות על ילדים חכמים וסופרות שכותבות על ילדים ג'ינג'ים חכמים...
יש דברים חשובים מכך בחיים...

כמו זה שאסלן מכתיר ילד ג'ינגי חכם לאביר,
כי כולם בעצם רצו שיבריא.

אבל מה עם האייל הלבן??.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על האריה, המכשפה וארון הבגדים - סיפורי ממלכת נרניה - ממלכת נרניה #1