ביקורת ספרותית על "...לשכים בעיניכם..." מאת מאיר כהנא
ספר טוב

---

"ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" (במדבר לג, נה - נו)

"עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב.[..] בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות [..] אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה 'אל מחוץ לארץ ישראל' פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבר סוריה ולעיראק." (ברל כצנלסון, 1937)

"לא יכולתי לסבול את התבוסה הקשה שנחלנו. חששתי מטבח המוני. אבל השבח לאללה, החיילים הישראלים לא טבחו בנו. [..] לישראל אין ברירה [..] אני חושב שכל העולם מכיר עתה בצדקת ה'פלשתינאים'.. התוכנית של ערפאת היא טובה, וממשלת ישראל צריכה לאמץ אותה." (מעריב 12.12.75, מתוך ראיון עם מועדי אבו מינשה, תושב ערבי של השטחים המשוחררים.)

"אברהם יפה [..] התייצב לפני עם הוראות [..] להחליף אותי כמושלה הצבאי של העיר (נצרת). צייתתי לפקודה, אך רק לאחר שנשבע לי אברהם שלא יעשה דבר לפגוע באוכלוסיה הערבית או לגרשה. דרישתי אולי נשמעת מוזרה, אך הייתה לי סיבה של ממש לחשוש מעניין זה.
שעות אחדות קודם לכן הגיע אליי חיים לסקוב עם פקודה מדהימה! לפנות את אוכלוסייתה האזרחית של נצרת! הזדעזעתי, אמרתי לו שלא אעשה דבר כזה - לאור הבטחותינו להגן על תושבי העיר, יהיה צעד כזה מיותר ומזיק. הזכרתי לו שלפני פחות מ24 שעות חתמנו [..] על מסמך הכניעה, בו הבטחנו שלא להזיק לעיר או לאוכלוסייתה. כעבור פחות משתיים עשרה שעות בא אברהם יפה לומר שהוא מחליף אותי בתפקידי כמושל צבאי, והייתי בטוח שנתנה הוראה זו בגלל סירובי לבצע את פקודת 'הפינוי'. אולם למרות הוצאתי מנצרת נראה, שסירובי הייתה לו תועלת כלשהי. נראה שהפיקוד העליון שקל שוב את העניין, והגיעו למסקנה, שאמנם אין לגרש את תושבי נצרת. למיטב ידיעתי, לא הועלה שוב עניין 'הפינוי', ואזרחיה הערביים של נצרת גרים בה מאז ועד היום." (בן דונקלמן, נאמנות כפולה, קנדה 1977)

"הממשלה היא כנופיית פושעים וחיות [..] אנשים החיים תחת משטר של כיבוש יש להם הזכות להתנגד לכובש בכל אמצעי שירצו [..] דגל 'פולשתין' יונף בקרוב בכל רחבי הארץ." (מדברי תאופיק זיאד, ראש עיריית נצרת, בכינוס ראשי עיריות ערבים ב1980)


כהנא. השם והדמוניזציה העצומה שנדבקה בו, והאיש שהאויב המוסלמי מנע ממנו את היכולת להגן על עצמו בפני משפט בני עמו.
צדק? טעה? היטלר יהודי? גיבור עם ישראל? טרוריסט? מציל יהודי ברית המועצות? גזען? היום כולם יודעים..?
טוב, על בסיס ספר אחד אין לי עדיין את התשובות לכל השאלות האלו, אבל לאחר הקריאה בו אני אגיד בלי טיפת בושה: כהנא צדק בתמונה הגדולה, אבל לא ראה את המורכבות וההתפתחויות שיבואו בעשורים הבאים, ובזמן שהוא ידע את האמת הפשוטה והניצחת של הטרנספר, על דקויות הביצוע יש לי מחלוקת איתו. כנראה שגם יש לי מחלוקת איתו בקשר לאופי המדינה היהודית בנושאים אחרים, אבל הוא לא נגע בהם בספר הזה מלבד בחטף.

דבר אחד אני אעמוד עליו נחרץ: 245 עמודים יש בספר הזה, ולא הייתה כאן אות אחת של גזענות. אני לא מתחייב בכלום בקשר לדבריו במקומות אחרים, אבל זה לא ספר גזעני בשום צורה.
כהנא מכבד את הערבים הרבה יותר מאשר השמאל, אז והיום, כיבד אותם.
הוא לועג שוב ושוב לאבות הציונות שהתעלמו מנוכחות הערבים בארץ ישראל, ומסוג הפתרונות ההזויים שהם הציעו אליה: שוחד פשוטו כמשמעו למנהיגי חמולות, שכנוע הערבים שהם צאצאי יהודים שלא גלו, האמונה שהם פרימיטיבים חסרי רעיונות של לאום וכו' וכו'.
הוא גם לועג למה שהוא קורא "מדיניות הבטן והראש" - דהיינו, לספק לערבי רווחה חומרית והזדמנויות להשכלה, מתוך אמונה שכך הוא יזנח את תביעותיו הלאומיות.
הוא חוזר ואומר שהערבי אינו טיפש כמו שהשמאל רואה אותו, שיש לו גאווה לאומית ושהוא לא יסכים להיות מיעוט תחת עם אחר, בארץ שהוא היה בה הרוב והשולט. הוא חוזר ואומר שהערבים יעדיפו שיהיה כאן מדבר הרוס כלכלית בשליטתם, מאשר להישלט על ידי היהודים, כפי שנטיית החירות של כמעט כל עם תעדיף זאת.
לסיום עניין ה"גזענות", אציין שכהנא מגנה את העסקת ערביי השטחים בשכר נמוך ובתת תנאים גם מטעמים מוסריים, וקורא לזה דבר שמשחית את היהודי. גזען גדול..

מתוך כבודו של כהנא לערבים, שממנו נובעת ההבנה הבסיסית שהם לא יוותרו על גאוותם הלאומית (ואני אוסיף: הדתית.) הוא מגיע למסקנה הבלתי נמנעת שזה או אנחנו או הם, וכהנא, מה לעשות, הוא בצד שלנו.

כהנא מדגים באמצעות קטעי עיתונאות ודוגמאות מההתרחשויות בארץ ישראל בשנות ה70, שמדיניות "הבטן והראש" היא מטומטמת לחלוטין, כי היא רק מחזקת את הערבי שרוצה להחליף אותנו. הוא טוען - בצדק רב - שבאוניברסיטאות שלנו אנחנו מחנכים את הדור הבא של מנהיגי אש"ף. הוא אומר שנתינת האינטלקטואליות לערבי רק תחזק את העוינות שלו כלפינו, כי הוא יכיר יותר את המערכת, את ההיסטוריה, אידאולוגיות שונות ודרכי התנגדות, מאשר אם היה בור חסר גישה למידע. האם הוא טעה? אפילו לא צדק מספיק בהדגשת האיום שבכך.
בעניין סיפוק "הבטן" הוא הדגיש שזה מעודד את הישארות הערבי בארץ ישראל ומביא לו יותר משאבים להפנות להתנגדות לעם היהודי. מישהו היה צריך לקרוא את זה לפני שהוא העביר כסף קטארי לעזה והכניס לכאן פועלים, לא?

אגב, עם קטעי העיתונות שהוא מביא, הוא מוכיח שלא הרבה השתנה, ומגמות שהתחילו אז פשוט התגברו כיום. מדובר על בנייה בלתי חוקית והתחנפות של מדינת ישראל לעבריינים הערבים, מרד פתוח של ערבים באוניברסיטאות שלנו, שירי נאצה של המנהיגים התרבותיים הערבים, אירועי אלימות שתופסים את יהודי הארץ בהלם והפתעה וכו' וכו'..

עם זאת, יש הרבה דברים בהם כהנא טעה, על רקע היותו של הספר תוצר של שנות ה70:
1. כהנא כמעט ולא מתייחס לאסלאמיות ולמשמעותה מלבד בפסקה קצרצרה. לזכותו אגיד שהספר נכתב חודשים ספורים לאחר המהפכה האסלאמית באיראן, ועל רקע הטרור החילוני של שנות ה70, שמומן על ידי הגוש המזרחי.
המשמעות של האסלאם תהיה ברורה רק לאחר מלחמת אפגניסטן, פעילות חמאס והפצת המהפכה האסלאמית מאיראן החוצה, דברים שעדיין לא התרחשו עם מועד כתיבת הספר, קיץ 1980.
2. כהנא מייחד פרק בספר ל"שד הדמוגרפי" (במילותיו שלו) ובו תחזיות על ירידת פריון הילודה היהודי, יציבות הערבי, וחורבן דמוגרפי של מדינת ישראל בתוך הקו הירוק.
עכשיו, ב1980 היה לו על מה להישען. הילודה היהודית אמנם ירדה בעקביות מאז קום המדינה, לא היו גלי עלייה משמעותיים, והילודה הערבית עדיין הייתה מאוד גבוהה, אבל למעלה מארבעה עשורים לאחר מכן, ברור שקרה כאן משהו אחר לגמרי.
מדינת ישראל היא מקרה ייחודי שאין דומה לו בשום מקום בעולם ובשום נקודה בהיסטוריה. הילודה היהודית כאן היא פחות או יותר יציבה, לאחר ירידה טיפוסית כרוכה בעלייה ברמת הפיתוח עד שנות ה80. מאז ועד היום, גם עם העלייה הדרסטית ברמת החיים, היהודים עדיין מולידים ביציבות בערך באותו השיעור, החיובי מאוד.
בד בבד, הילודה הערבית צונחת עם העלייה ברמת הפיתוח. אישה יהודייה מולידה יותר ילדים מאישה ערבייה כבר מספר שנים, ואלמלא האוכלוסיה הבדואית בנגב, אישה מוסלמית ממוצעת בישראל הייתה מולידה פחות משני ילדים. כלומר, הסיבה היחידה שיש גידול במספר מוסלמי מדינת ישראל היא הבדואים. בלעדיהם, האוכלוסיה המוסלמית קטנה.
וכמובן, הייתה העלייה המסיבית מברית המועצות, מאתיופיה, ובמידה פחותה גם מצרפת, אוקראינה וכו'.
אלו דברים שכהנא לא יכול היה לחזות ב1980, אבל הם הופכים את השיח הדמוגרפי שלו ללא רלוונטי לקורא כיום.
3. כהנא סבר שערביי ישראל ישאפו לבדלנות ולאוטונומיה בגליל ובמשולש, כדי להתחבר עם האוטונומיה ביש"ע, שהוא האמין שתקום.
כאן הוא לא העריך נכונה, כנראה, את "הדרך הארוכה בתוך המוסדות" שבחרו ערביי ישראל לעשות כדי לרכוש כאן כוח, מכיוון שהפיתוי הכלכלי האדיר במדינת ישראל גורם להם לרצות לא להתנתק ממנה, אלא להשתלט עליה מבפנים. ע"ע מנסור עבאס, ולקיחתו הון עתק לטובת ה"דעווה" בקרב ערביי ישראל, הסדרת מאחזים בדואיים בנגב וכו' וכו'.
הערבים הישראליים פשוט לא מסוגלים לוותר על הכסף היהודי.


אלו שלוש הטעויות העיקריות שלו. ולעומתן, הוא מזהה נכונה את המתח בין "יהודית" ל"דמוקרטית", ומתאר אותו במילים מאלפות, גם אם הוא צובע אותו באופן גס ופשטני מדי. הוא מזהיר מכך שאם לא יהיה עיסוק במתח הזה בימיו, זה יתפרץ באופן כואב מאוחר יותר.
הוא ראה נכונה את הסכנה בברית שמאל - ערבים, עם שמאל שמרגיש אוניברסלי יותר מאשר יהודי, שתחתור תחת ה"יהודיות" של המדינה ותחליף אותה ב"דמוקרטיה". הוא חזר והתריע משינוי אופי המדינה דרך הדמוקרטיה.
הוא שוב, צדק בתמונה הכוללת, אבל טעה בפרטים הקטנים. העניין התרחש דרך הפיכת הדמוקרטיה ל"דמוקרטיה מהותית" ובאמצעות המוסדות המדינתיים הבלתי נבחרים, וביצורם כעליונים בדמוקרטיה ה"מהותית" על פני הנבחרים.
כהנא פחד משינוי אופי המדינה בדרכים אלקטוריאליות, הוא לא העלה על דעתו את התרגילים שמכונת הדיפ סטייט מסוגלת להם.

כמובן שכהנא גם לא היה מופתע במאומה מהרצחנות המוסלמית של שואת העוטף. הוא מקדיש פרק בספרו לתיאור הרצחנות הערבית מראשית הציונות עד קום המדינה, כולל פירוט מצמרר של טבח חברון, שעה אחר שעה, כדי להבהיר לכל קורא שזה לא על 67 ולא על 48. אני מאוד מקווה שלא נשאר כאן יהודי אחד שצריך את ההבהרה הזו, אבל אם צריך, מוזמנים לקרוא את תיאור טבח חברון בשנות ה20 של המאה ה20 ולראות עד כמה הוא זהה למה שהתרחש בבארי בשנות ה20 של המאה ה21.

בעניין ההכרח הקיומי בטרנספר, כמובן שהוא צדק לחלוטין.
הוא לעג לליכוד על כך שהוא מקווה לשלוט בשטחים המשוחררים עם איזו "אוטונומיה" מתוך מחשבה שזה יכול להימשך לנצח, לעג למי שחשב שמדינת ישראל תוכל לשרוד ב"גבולות אושוויץ" של לפני 1967, לעג למדיניות "הראש והבטן" גם בשטחי 67, לעג למי שחשב שהערבים יחיו איתנו בהרמוניה אם נלך לכיוון של מדינה דו לאומית, ראה נכונה את כוונותיו של אש"ף (מה שכולם ראו בזמנו. לצערנו הרב, זה סוג של הונאה עצמית שהתפתח מאז ולא היה קיים בעבר..), ומכך הגיע למסקנה ההגיונית היחידה של עידוד הערבי לצאת מארץ ישראל.

מה אכתוב לסיום..? כולי תקווה שעם ישראל יבין כבר את האמת הפשוטה הזו:
1. ארץ ישראל קטנה מדי לשני עמים.
2. עם אחד שואף להשמיד את העם השני.
3. מכאן, שהעם השני צריך לדאוג לכך שהעם הראשון לא יהיה בארץ ישראל.

ערביי עזה רוצים לעזוב את עזה, בקשתי מעם ישראל היא שתתגייסו להפגין, לזעוק וללחוץ על מדינתנו שתיתן להם לממש את רצונם הפשוט לצאת מכאן.
אם זה לא יקרה, אני לא בטוח שיהיה עוד איזה כהנא עוד 40 להזהיר ולצעוק שצריך להעזיב את הערבים מכאן; אנחנו כבר כנראה "נועזב" אל עולם שכולו טוב.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על "...לשכים בעיניכם..."