ביקורת ספרותית על תעביר את זה הלאה מאת שלומית בלאו בוזנח
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 ביוני, 2024
ע"י המורה יעלה


בחור אלמוני מבריז מדייט ולא מקבל פיצות בעבודת יד (איזו שטות! ידוע שפיצה זה פיצוי על הכל). זה מה שהוביל לכתיבת הספר הזה. הלוואי שכל דייט לא מוצלח שלי היה מוביל אותי למימון המונים מצליח, אבל לא השקעתי עד כדי כך - לא הכנתי לאף אחד פיצות ולא נעלבתי, סתם חתכתי בצל. ואז החלטתי שזה לא שווה את זה.

אבל לצערי ההדסארט הראשן שלי עם ספרי "הצבע הכי יפה מכולם" לא השיג את היעד, לאחר מכן רציתי למחות על סגירת הטלוויזיה החינוכית באתר גיוס אחר אך זה גם לא הלך גם מצד המעריצים וגם מצד גורמים בחינוכית שהתנערו. כיבדתי את זה, אני עדיין חושבת שזו הייתה טעות לא להתנגד לסגירת החינוכית.

עשיתי סוויץ' בראש והבנתי שבמקרה שלי אנשים שלא מכירים אותי לא יתרמו, משום שזה נבלע.
אבל...
סיפור על בחור שנאלץ להכיר בהתנהגותו המוזרה/הבוגדנית/המתנשאת/הילדותית/השוביניסטית... הרבה יותר מוכר בימינו.

אחרי שעשיתי את השינוי להבין שצריך להתגמש ולא להוציא את מה שאתה רוצה להגיד אלא את מה שהם רוצים לקרוא הצלחנו לגייס לספרי אין כאן חייזרים למען נוער בסיכון (כלכלי/משפחתי, זה גם על עוני אבל גם על צרות של עשירים). אבל באמת שמי שיש לו דרכים אחרות לגייס אני לא ממליצה, אבל אם אין אז אין. זה קשה נפשית גם אם התגובות טובות. אתה צריך לענות על שאלות: מה ההשראה לסיפור, מה קורה עם הילדים האלה, איזו דמות מבוססת עלייך וכו'. או שאנשים מספרים לך מה הסיפור עשה להם, וכשזה אנשים שאני מעריכה/מעריצה זה לפעמים מאפיל על הסיפור המקורי בעיניי, וזה קצת פספוס שעוד לא מצאתי את הדרך להתגבר עליו.
כשאני יודעת שכתבתי על משהו אחד אבל מלא אנשים אומרים "כן, אני מכיר את הסיפור הזה, זה היה כך וכך... ואז הוא אמר, ואז הוא עשה..." ומבחינתי זה סיפור אחר ולא הסיפור שהתכוונתי לספר.

גם אני פעם הייתי מתנהגת דומה לאנשים שעשו הדסטארט ותמכתי אבל אחרי שעשיתי הדסטארט הבנתי כמה שזה מעצבן.
זה לא העניין של לקבל ביקורת, זה העניין של: לפעמים הסיפור האלטרנטיבי שהקוראים מלבישים על זה ומפיצים מספיק לכולם והם נפטרים מהסיפור המקורי.

אז - סיפור על בחור שהיה טיפש ועכשיו הוא הבין את זה אולי יותר קל לכתוב ולפרסם. אולי אני אנסה את זה.
סיפור פשוט כמו באגדות, מעגלי. הם חיו באושר ואושר.

אני אשתדל לא לעשות ספויילר אבל מה שכולם יכולים לנחש, חמשת הממים:
מי: בחור שמתנהג לא יפה, חש עצמו, יש לו הרבה הצעות.
מה: הוא מעליב בחורה בלי הרבה הצעות.
מתי: בצבא, הצבא משנה אותו
מקום: הוא נתקל בה מחדש כעובדת מקצועות הרפואה (שירות לאומי?)
מדוע: לאלוהים הפתרונים.

חווית הקריאה שלי הייתה טובה בסך הכל, אם אני מסתכלת נטו על הספר ולא על המסביב ומה שזה מציף לי.
אני חושבת שהיא כותבת טוב והצליחה לחדש בתחום די חרוש.
אז כל הכבוד!
ממליצה.

4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ