חחחחחחחח, תודה מחכה בקוצר רוח.
ואני מבינה מה את אומרת, כשצעירים בהחלט יותר קל לשים ערך ומשמעות לדברים גם אם זה אולי בצורה מוגזמת מדי, וכשמתבגרים או שמאבדים את היכולת הזאת בכלל או שמוצאים איזון חדש, שנובע מפרספקטיבה.
פרספקטיבה שונה היא דבר נהדר, ואני מאמינה שהתבגרות יכולה גם לשנות את הפרספקטיבה שלך בצורה נפלאה שמרגיעה את הנפש.
אני מקווה שבעתיד אני לא אמצא את עצמי אדישה לדברים שבאמת יש להם ערך ושטובים לי, כמו בריאות והתעניינות בדברים.
אבל אני מאלה שחושבים שהתמתנות זה דבר נפלא, אז אני מניחה שזה באמת עניין של היכרות עצמית ואיזון אישי.

אני יודעת בדיוק מה שאת אומרת כי גם אני הייתי ככה בגילאים יותר צעירים, הלוואי שזה יישאר לך ככה. פשוט אצלי ואצל עוד אנשים שאני מכירה נהיית קצת ציניות סביב גי 30, את מרגישה שכבר לא תעשי את הדבר הגדול הבא, והעולם מחפש (אצל נשים לפחות) בנות 20 אז למה להתאמץ? ודווקא לכן אני עובדת עם צעירים יותר ממני, כדי להשתדל לא להיות כזו צינית. אני אנסה את מה שהצעת, וכשאסיים את הספר תראי על איזה ספר זה, לא רוצה לעשות ספויילר לביקורת שלי. אבל נדיר שאני ישר קונה ספר שהומלץ מפה, את באמת יודעת לשכנע.

בגלל זה אני כותבת ביקורות ארוכות שמסבירות למה אני אוהבת ספר מסוים או איך הרגשתי ואם אני חושבת שהיה משהו חיצוני שהשפיע על חוויה שלי - כי אני רואה ערך בלשדך אנשים לספרים.
אז מצד אחד אני מבינה את ההרגל שלך לסמוך על הידע והניסיון הקודם שלך כדי להחליט, ומצד שני... כאילו, אני פשוט באמת חושבת שאפשר לקרוא ספרים בצורה יותר מותאמת אישית, ולהרגיש "וואו, זה בול מה שהייתי צריכה כרגע", בעיקר כשזה נוגע לספרי עזרה עצמית.
ספרי עזרה עצמית והעצמה הכי אפקטיביים כשהנושא שעליו את קוראת רלוונטי אלייך כרגע, כי זה עוזר לך להתרכז במשהו שבמילא חשבת עליו והתכוונת לעבוד עליו.

אצלי קריאה זה צורך הכרחי, קריאה גורמת לי להרגיש שפויה, ואין לי שום בעיה עם הרגלי קריאה ופרספקטיבה שונה של אחרים - פשוט חבל לי שלאנשים אחרים אין את החוויה העמוקה הזאת עם ספרים.
אז זה באמת לא עניין של להגן על ספר אחד ספציפי, אלא רק להביע דעה על כך שאפשר לקרוא בצורה יותר מכוונת.
אני כנראה אתן לספר הנוכחי שלושה כוכבים (אני רק בשליש הראשון), אז זה באמת לא ממקום של להיפגע אישית מכך שהחוויות שלנו לא דומות.
חוויות שונות זה לגמרי טבעי, אני פשוט חושבת שיש יותר ערך בלכוון לקרוא את הספרים הנכונים בזמן הנכון - כי אז בעצם נתנו לספר את הצ'אנס הכי טוב להראות לנו את הערך שלו.

אולי אני אידיאליסטית מדי, אבל קשה לי לא להביע את ההשקפה הזאת, ואת באמת לא חייבת לשנות שום דבר, זה פשוט שיש דברים שברגע שהם חשובים לאדם - אז הוא חייב לבטא אותם, וזאת הייתה הכוונה מאחורי התגובות שלי.

נ.ב
איזה ספר קנית?

אז כנראה קראתי את זזה באינטונציה שלא התכוונת אליה, אין פה סאונד :( אני רואה את החיים (בעקבות מן הסתם חוויות שהיו לי שלא את כולם בחרתי) דווקא כן כמו שהוא מסביר פה - לכוון נמוך. פשוט שאני לא מעריצה אותו או משהו, אני מעריכה, ההבדל בעיני בין הערצה להערכה זה שהערצה זה "רענן שקד אמר ש... אז בואו נמצא איך זה נכון גם אם אנחנו לא רואים את זה כרגע, כי הוא יותר מבוגר/חכם/משכיל/עשיר מאיתנו אז בטח יש לו פיתרון לאיזה שאלה." אצלי, בעקבות משהו שעברתי בתקופת הצבא וקצת אחריה זה הפך קצת כמו למנוע חיפוש, שכותב לך "אהבת את הספר של רענן שקד? בטח תאהבי גם את ..." יותר חשיבה אסוציאטיבית כזו. זה לא היה לי בילדות, כנראה סוג של הפרעת קשב שנהייתה, שישר חושבים על משהו אחר, יש מלא רעיונות איך לקחת את זה קדימה ופחות ריכוז בכאן ועכשיו. זה לא אידיאלי, ידוע לי, אבל כאן בסימניה כולם שונים וזה היופי לדעתי.. אגב, קניתי ספר שהופיע אצלך בביקורות, בדיוק בגלל הסיבה הזו, הטעם שלנו בספרי הדרכה דומה, ואמרתי לעצמי אולי הספר השני יעזור.

א. הביקורת שלך כן מעניינת אותי
ב. אני לא אמרתי שום דבר על כך שיש קריאה נכונה או לא נכונה
ג. לא נראה לי שזה שאת לא מפרידה בין רוגע לאושר קשור להבדל גילאים בינינו
ד. מתנצלת אם איך שניסחתי את דבריי גרם לך לחשוב שאני חושבת שכתבת ביקורת רק כדי להתלונן או משהו, זה לא העניין, אני פשוט לא רואה את הקשר בין הציפיות שהיו לך ממנו לאיך שהספר משווק.

תודה על הדיון והתגובה המכבדת.

סאן אני רואה שזו נקודה רגישה ולא רואה טעם שנתווכח על כך, אם לדעתך יש קריאה נכונה של ספר וקריאה לא נכונה (ואולי גם כתיבה נכוה ולא נכונה) אז בדיוק דיברתי על הנושא בביקורת חדשה שלי, זו גישה יותר אמריקאית לדעתי, אני אשאר עם הגישה ה(יש שיגידו) פרובנציאלית שלי. מה שכן אני לא מפרידה את זה לפעולות הרגעה ולפעולות של אושר, אולי גם כי אנחנו בגילאים שונים עכשיו, אולי אם הייתי בגילך הייתי מגיבה כמוך, אבל יש דברים שנרגעים בסביבות גיל 30 ומעלה, בלי קשר לספרים או לעבודה עצמית, משהו ביולוגי כנראה... אז אולי גם תחשבי אחרת. לא חושבת שהייתי מוציאה כסף כדי להגיד "בואו נראה אם הספר הזה יפתור את הבעיה הלא קיימת שלי - אופס, לא, ביי." ואני כבר כתבתי כמה פעמים שאני מאוד מעריכה את רענן, בדיוק בגלל זה ציפיתי, אז כן, קצת התאכזבתי, קיוויתי ליותר עזרה, אין לי הרבה ספרים שנכתבו ספציפיות לבעיות שלי - ואשרייך שאת מוצאת ספרים שכן, אבל פה זה המקום שלי להביע את דעתי הכנה ואת ידיעותיי והייתי שמחה שמי שזה לא מתאים לו מה שאני רושמת פשוט יעבור הלאה לביקורות שמעניינות אותו, ויגיב עליהן.

השורה האחרונה בהחלט הבהירה לי שיש לנו הסתכלות שונה על אנושיות.
יש מצב שבאת לספר הזה עם ציפיות לא נכונות, אני באופן אישית החלטתי לקרוא אותו מתוך הזדהות ספציפית שזיהיתי מהמעט שידעתי לפני שהתחלתי לקרוא אותו.
אני שוב מרגישה צורך להבהיר - זה ספר על אושר, ספציפית לאנשים שמתקשים עם אושר, ככה הוא משווק את עצמו.
ברגע שבו הייתי צריכה לבחור עם הספר הזה בשבילי, לקחתי כמה רגעים לבדוק אם עצמי אם הוא יתאים לי.
הלימון בכריכה רק עודד אותי לקרוא את הספר - כי אכן הרגשתי חמוצה, וזה אכן היה כי אני מתקשה עם אושר, וההקדמה בעיקר שם הוא מדבר על כך שזה קשה להיות מאושר בזמנים כאלה, כל אלו יצרו אצלי תחושה ברורה של "הזדהות".

מצד אחד אני רואה את ההיגיון בהסתכלות שלך, סוג של נתת ביטחון בכך שאת מכירה את הכתיבה שלו ומזדהה איתה, ומצד שני - ממתי לסדר את המיטה קשור לאושר?!
סורי, הרי בסך הכול באת לספר עם ציפיות לא מדויקות (או לא שייכות בכלל), אבל אני מודה שמשהו מאוד צורם לי בכך שנראה שהטענה האמיתית שלך היא שהספר הזה הוא לא כמו הספרים האחרים שאת אוהבת או רואה טעם לקרוא.
כי מה הספר אשם?
זה כמו לבלוע כדור שכתוב עליו שהוא אמור לפתור בעיה מסוימת, שהוא פותר מחסור בוויטמין מסוים, ולך בכלל אין את הבעיה הזאת או את מחסור בוויטמין הזה - ואת מאשימה את הכדור.

בתור מישהי שבאמת לוקחת את הזמן בלבחור מה לקרוא, ובאמת רוצה להעריך את מה שאני קוראת ולראות אם הוא ממלא את התפקיד שהוא אמור למלא - ההתייחסות שלך לספר לזה קצת צורמת לי.
כי באמת נראה שהטענה היחידה שלך זה: "הוא לא עמד בציפיות הלא נכונות שהיו לי, איזה בזבוז של הזמן שלי."

בשורה התחתונה, וסורי אם אני קצת אגרסיבית מדי בנוגע לזה, פשוט יש מעט דברים שאכפת לי מהם בעולם הזה ולשם הולכת כל האנרגיה שלי - זה ספר על אושר.
אז את צריכה לשפוט אותו לפי מה שהוא אומר על אושר, ולא אם יש לו את הרשימה המטופשת הזאת של הרגלים מפגרים כמו לקום בחמש בבוקר ולשתות מיץ בריאות במקום קפה.
כי לדעתי, לדעתי התמימה ביותר, האנשים שרוצים לקרוא את הספר הזה לא מתקשים לקום בחמש בבוקר או לשתות מיץ בריאות, אלא מתקשים להרגיש אושר וסיפוק וזה לא משנה באיזו שעה הם קמים ואם הם מסדרים את המיטה.

וסתם הערה מטופשת, אני מסדרת את המיטה שלי.
האם זה מוסיף לאושר שלי? - לא.
אבל זה כן מרגיע קצת את הנוירוטית שלי, כי זה עוד משהו ברשימה של דברים שמפריעים לי שכבר לא מפריע לי, בעיקר ברגעי לחץ שבהם לא חושבים בהיגיון, והכול מפריע, מיטה מסודרת זאת דאגה אחת פחות.
אבל זה הכול.

היי סאן תודה על ההסבר, אולי אני יכולה לדייק את זה.
קראתי בעבר ספרים מחו"ל על העצמה אישית וכל זה, נגיד את הספר של קן רובינסון או "דברים שהלוואי שידעתי בגיל 20", "מוטיבציה" ועכשיו אני משתדלת לקרוא את לחשוב מהר לחשוב לאט, בסופו של דבר אני רוצה שמה שאני עושה יתפתח לכדי מיזם ולא להעביר את הזמן. בשביל זה אני יכולה לראות האח הגדול... אז כן זה מרגיש לי קצת החמצה אבל אולי הלימון בכריכה היה אמור לרמוז על ההחמצה (הא הא)
של למה לא לקחת אותנו הקוראים ולהשאיר עם משהו מלבד שינוי מיינדסט, משהו שהוא כמו לעשות קעקוע, איזושהי התחייבות שנכניס לחיי היום יום שלנו, ובמיוחד אם אתה כבר מוציא ספר בתקופה כזו, שאנשים רוצים לקרוא משהו קליל אבל הם מחזיקים ראש ונותנים בך את האמון, על סמך העבר, על סמך הזדהות כלשהי. אני הייתי הרבה יותר מעריכה אם בסוף כל פרק היה איזשהו משהו אישי נגיד: "הייתי בדיכאון ואז הרגלתי את עצמי תמיד לקום בשמונה בבוקר ולסדר את המיטה שלי". משהו אנושי כזה, זה היה הרבה יותר מעניין אותי מהחלקה על גלגיליות.

אני קוראת את הספר כרגע.
זה קצת מוזר לי שאת אומרת שהגישה פה מפנקת מדי, שהספר הזה לא מעודד לקום ולעשות משהו עם חיינו, כי הרי - זה ספר על אושר.
אז אני לא רואה איך הספר הזה אמור לגרום לי לקום ולעשות משהו, כי הרי מלכתחילה אושר הוא לא משהו שצריך לרדוף אחריו.
הישגיות לא שווה אושר, ואני עדיין רק 28% אל תוך הספר, אז עוד לא לגמרי הבנתי מה הוא מנסה להגיד על אושר.
אבל כמישהי שקשה לה להרגיש אושר ולא משלה את עצמה שאיזשהו הישג חיצוני ישנה משהו בפנים, אני נהנית מהספר דווקא כי הוא לא מנסה לתת לי לגרום לי לקום ולעשות משהו, רק משתף את הסיפור האישי של הכותב ומציע הסתכלות אחרת על מצבים ושאולי השינוי הזה בהסתכלות יכול לשפר את יחסינו עם האושר.

אם הספר הזה יגרום לי לשנות את הפרספקטיבה שלי בנוגע למשהו, וזה יתרום לאושר האישי שלי, מבחינתי הוא עשה את העבודה.