ביקורת ספרותית על הלוחש לסוסים מאת ניקולס אוונס
ספר בסדר

---

"אבל נצחיה," הוא אומר לי בספריה, "כבר קראנו את הספר הזה".
זה ספר לשקחתי שוב מהעמודה הראשונה, זאת של האל"ף, וזה קרה קצת לפני שהסתובבתי בספריה וגיליתי שהעמודות מסווגות לא רק לפי א"ב אלא גם לפי סוגות, מה שלא הבחנתי בו עד כה, כי תמיד הלכתי לעמודה הראשונה הזאת. לא משנה.
זה מה שעניתי לו: אני לא קראתי. יתכן שהספר עבר אצלנו בבית, אין לי מושג כי אני לא זוכרת, אבל אני לא קראתי אותו.
כי ככה זה אצלנו, ספרים באים והולכים, אבל קצב הקריאה שלי יותר איטי משלו, ולפעמים ספרים הולכים בלי שהספקתי לקרוא, או בלי שהם נראים לי מספיק אטרקטיביים לקריאה, ולכן אני מדלגת עליהם.

אז הפעם עורר את סקרנותי ולקחתי. גם כי המונח "הלוחש ל..." הפך להיות סוג של מותג. אני לא יודעת אם זה היה הראשון, אבל אחר כך היו כל מיני הלוחש לכלבים, הלוחשת לפעוטות ודומיהם. אז לקחתי. וגם קראתי, שזה לא מובן מאליו בכמות הספרים שיש כאן בבית.

גרייס בת השתים עשרה, ניו-יורקית עשירה ובת יחידה להוריה, יוצאת עם חברה לרכב. זה יום קצת מושלג, ונהג משאית שירד מהכביש הראשי לאיזור שבו הן רוכבות מאבד שליטה על כלי הרכב הענק ומחליק. החברה מתה, גרייס מאבדת את הרגל שלה והסוס פילגרים נפצע קשה. במקום לעשות את המעשה ההגיוני ולהרדים את פילגרים, אני אמא של גרייס משאירה אותו בחיים. הוא פצוע מדי ולא מאפשר לטפל בו, אבל אני לא מרפה. היא שומעת על איש אחד, במונטנה, שיודע לתקן סוסים. זהו הלוחש לסוסים". היא מדברת איתו והוא מסרב, ועוד פעם והוא מסרב. אבל אני, אשת קריירה ועורכת מגזין, מסרבת לקבל לא. היא לוקחת את פילגרים בקרון, אורזת את גרייס המצוברחת ונוסעת על פני מדינות עד למונטנה, כדי לקבל את הטיפול שהיא בטוחה שיעזור לסוס, ואולי גם לגרייס. הוא נעתר, וכאן מתחילה מלודרמה, אוויר ההרים עושה טוב לגרייס, ממוסס את ההתנגדויות שלה, ומחבר בינה לבין אמא שלה. הלוחש המופלא לסוסים, טום בוקר, עושה את קסמיו עם פילגרים, אבל דברים מתקדמים מאוד מאוד לאט ובינתיים מתפתחים גם רגשות בין אני וטום. טום אמנם גרוש, אבל אני נשואה לרוברט, הוא אביה של גרייס שנמצא רחוק מטבע הדברים ולרגל עבודתו, והוא בסך הכל בן זוג טוב ואבא סבבה לגמרי, ולא ברור אילו חיים יכולים להיות לאני עם טום, ומה הוא יכול לתרום לו. דברים מסתבכים עוד יותר כי מקום העבודה של אני, המגזין, לא מאוד מחבב את העבודה שלה מרחוק, וגם בחזית הזאת יש קשיים.

בקיצור, סיפור. קריא בהחלט, החלוקה לחלקים הגיונית, מסופר בכל פעם מנקודת מבט אחרת בסיפור, מה שגרם לי לתהות: על מה הסיפור בעצם? האפשרויות רבות ואין לדעת אם הוא על ריפוי של סוס מטראומה, על אדם שפחות מסתדר עם אנשים ויותר עם סוסים, על פציעה קשה בגיל ההתבגרות והחלמה, על יחסי הורים ילדים, על התפוררות משפחה בעקבות תאונה. מתפזר, לא ממוקד, לא ברור. ניקולב אוונס הוא אנגלי, כותב על מונטנה שזה הארד קור ארצות הברית. אני אנגליה במקור, ועדיין הפער מוזר. בנוסף בלי קלקלנים אגיד שהמחבר עשה לעצמו שתי הנחות ענק בסיפור הרומן בין אני וטום, ויצר פתרון די מתקתק לדילמות שהתחילו לעלות, שזה די הורס את הסיפור.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הלוחש לסוסים