ביוגרפיה מצויינת על הרמב"ם (1138-1204) ותקופתו. הספר הזה הוא מסע ארוך ושווה, קרוב ל-600ע"מ. הקריאה מאוד מעשירה, מהנה וברורה מכיוון שאיננה נכנסת בעומק הקורה מבחינת משנתו של הרמב"ם אלא יותר מספרת על התקופה בה חי ועל הסיבות שהביאו אותו לכתוב כל אחת מיצירותיו. אין דיון מעמיק ביצירות עצמן ולכן הביוגרפיה הזו מאוד מתאימה לכל מי שהאדם הרמב"ם מעניין אותו והתקופה בה חי.
יש מעל ל1900 מראי מקום והערות בגוף הספר שמפנות אותנו ללא הרף לסופו, אך לי זה לא הפריע, אך אולי כדאי היה לו ההערות היו מופיעות בתחתית העמוד ולא בסוף הספר. מעל 140ע"מ של הערות.
הרמב"ם נולד בקורדובה, ספרד בתחילת המאה ה-12, תקופה בה קורדובה הייתה תחת שלטון מוסלמי. התנהלות השלטון המוסלמי, מבנהו ויחסו ליהודים מוסבר היטב. לאחר שדרום ספרד נכבשה ע"י קבוצת קיצונים איסלמיים אל-מוחידון הרמב"ם ומשפחתו עברו תוך כדי נדודים של כעשר שנים לפאס שבמרוקו, גם על פאס אנו מקבלים סקירה היסטורית, שלטונית, חיי היהודים בה ועוד. גם בפאס הוא לא נשארו הרבה זמן ולאחר חמש שנים שחי בה היא נכבשה ע"י האל מוחיידון ומשפחת הרמב"ם יצאה שוב לנדודים (הרמב"ם, אביו ואחיו דוד). יש השערות כי בפאס חי הרמב"ם תקופה מסויימת כאנוס ואף ניהל אורח חיים איסלאמי כולל תפילות לאחר שאולץ להתאסלם, אך בתוכו כמובן נשאר יהודי לגמרי.הרמב"ם באותו הזמן כתב ליהודים הנרדפים את איגרת השמד, עולה כי הוא התיר לומר את השהאדה, הצהרת האמונה האיסלמית, שהייתה הדרישה מצד אל מוחידון, במקרים של פיקוח נפש. אמנם, גם משמעות דברי הרמב"ם באיגרת השמד עצמה נתונה במחלוקת בין החוקרים.

בשנת 1165 והוא בן 27 הפליג עם משפחתו לעכו. המחבר מתאר בצורה יפה וברורה את עכו של המאה ה-12 שהייתה עיר מרכזית ונשלטה אז ע"י הצלבנים, היא הייתה הנמל העיקרי בארץ ישראל וכל הקשרים הימיים עם אירופה וצפון אפריקה נעשו דרכה. המחבר כותב על חיי היום יום בעיר, קשרי המסחר ומספר על צלאח אל-דין שמאיים לכבוש את האזור. יש תאור מעניין של הקהילה היהודית בעכו ממקורות ראשוניים ופרשנויות המחבר. מעכו המשיכו לירושלים ושהו בה שלשה ימים ומשם המשיכו לחברון והתפללו במערת המכפלה. ירושלים של התקופה מתוארת בצורה חדה על ידי המחבר והוא מצליח להחיות ולהנגיש את ארץ ישראל של המאה ה-12.
סה"כ שהה הרמב"ם כחמישה חודשים בארץ ישראל, משם המשיך למצרים ושם נשאר עד יום מותו. במצרים גם כתב את עיקר ספריו ואיגרותיו.

בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת 1185 לשמש כרופאו של הווזיר אל-פדיל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלאפדל בנו של המלך צלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה בקהיר. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח. על פי ההיסטוריון הערבי אל-קיפטי, סירב הרמב"ם לקבל תפקיד דומה שהוצע לו על ידי "מלך הפרנקים באשקלון", שמקורות מאוחרים – החל מהיינריך גרץ – זיהו בתור ריצ'רד הראשון (לב-הארי), מלך אנגליה. ברנרד לואיס סבור שמדובר באמלריך הראשון, מלך ירושלים ושהאירוע התרחש ב-1167. מקורות מאוחרים יותר שהזכירו את הסיפור טענו כי המלך הציע לרמב"ם ללוותו חזרה ללונדון, והסבירו שסירובו של הרמב"ם נבע מסיפוקו ממעמדו בחצר המלך במצרים, וכן מחשש מהתנאים בלונדון, אך הסברים אלו אינם מופיעים בטקסט של אל-קיפטי. מצרים הייתה תחת שלטון האיובים בראשותו של צלאח אל-דין הסוני.

פרק מעניין אחר מתאר את יציאתו של אחיו של הרמב"ם דוד לפגישות עיסקיות בהודו, המסע ותלאותיו ממצרים בשייט על הנילוס ומאזור לוקסור ברכיבה של שלשה שבועות על גמלים עד לנמל לחופי ים סוף ומשם ההפלגה דרך עדן (שבתימן) ועד הודו מתוארת ומוסברת יפה. דוד לצערנו נספה בים בדרכו להודו, דבר ששבר את ליבו של הרמב"ם וכנראה הפך אותו לטיפוס מלנכולי שבריאותו רופפת עד אחרית ימיו.

פרופ' יואל קרמר (1933-2018) הוא בוגר אוניברסיטת ייל ובית המדרש ללימודי יהדות בניו-יורק. היה חוקר בכיר של כתבי הרמב"ם ויהודות ימי הבניים.
ספר חובה מרתק למי שמעוניין לחוות את החיים במאה ה-12 בספרד, מרוקו, ארץ-ישראל ומצרים ואף נגיעות בסודן, תימן, עיראק והודו.

ביוגרפיה מצויינת על הרמב"ם (1138-1204) ותקופתו. הספר הזה הוא מסע ארוך ושווה, קרוב ל-600ע"מ. הקריאה מאוד מעשירה, מהנה וברורה מכיוון שאיננה נכנסת בעומק הקורה מבחינת משנתו של הרמב"ם אלא יותר מספרת על התקופה בה חי ועל הסיבות שהביאו אותו לכתוב כל אחת מיצירותיו. אין דיון מעמיק ביצירות עצמן ולכן הביוגרפיה הזו מאוד מתאימה לכל מי שהאדם הרמב"ם מעניין אותו והתקופה בה חי.
יש מעל ל1900 מראי מקום והערות בגוף הספר שמפנות אותנו ללא הרף לסופו, אך לי זה לא הפריע, אך אולי כדאי היה לו ההערות היו מופיעות בתחתית העמוד ולא בסוף הספר. מעל 140ע"מ של הערות.
הרמב"ם נולד בקורדובה, ספרד בתחילת המאה ה-12, תקופה בה קורדובה הייתה תחת שלטון מוסלמי. התנהלות השלטון המוסלמי, מבנהו ויחסו ליהודים מוסבר היטב. לאחר שדרום ספרד נכבשה ע"י קבוצת קיצונים איסלמיים אל-מוחידון הרמב"ם ומשפחתו עברו תוך כדי נדודים של כעשר שנים לפאס שבמרוקו, גם על פאס אנו מקבלים סקירה היסטורית, שלטונית, חיי היהודים בה ועוד. גם בפאס הוא לא נשארו הרבה זמן ולאחר חמש שנים שחי בה היא נכבשה ע"י האל מוחיידון ומשפחת הרמב"ם יצאה שוב לנדודים (הרמב"ם, אביו ואחיו דוד). יש השערות כי בפאס חי הרמב"ם תקופה מסויימת כאנוס ואף ניהל אורח חיים איסלאמי כולל תפילות לאחר שאולץ להתאסלם, אך בתוכו כמובן נשאר יהודי לגמרי.הרמב"ם באותו הזמן כתב ליהודים הנרדפים את איגרת השמד, עולה כי הוא התיר לומר את השהאדה, הצהרת האמונה האיסלמית, שהייתה הדרישה מצד אל מוחידון, במקרים של פיקוח נפש. אמנם, גם משמעות דברי הרמב"ם באיגרת השמד עצמה נתונה במחלוקת בין החוקרים.

בשנת 1165 והוא בן 27 הפליג עם משפחתו לעכו. המחבר מתאר בצורה יפה וברורה את עכו של המאה ה-12 שהייתה עיר מרכזית ונשלטה אז ע"י הצלבנים, היא הייתה הנמל העיקרי בארץ ישראל וכל הקשרים הימיים עם אירופה וצפון אפריקה נעשו דרכה. המחבר כותב על חיי היום יום בעיר, קשרי המסחר ומספר על צלאח אל-דין שמאיים לכבוש את האזור. יש תאור מעניין של הקהילה היהודית בעכו ממקורות ראשוניים ופרשנויות המחבר. מעכו המשיכו לירושלים ושהו בה שלשה ימים ומשם המשיכו לחברון והתפללו במערת המכפלה. ירושלים של התקופה מתוארת בצורה חדה על ידי המחבר והוא מצליח להחיות ולהנגיש את ארץ ישראל של המאה ה-12.
סה"כ שהה הרמב"ם כחמישה חודשים בארץ ישראל, משם המשיך למצרים ושם נשאר עד יום מותו. במצרים גם כתב את עיקר ספריו ואיגרותיו.

בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת 1185 לשמש כרופאו של הווזיר אל-פדיל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלאפדל בנו של המלך צלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה בקהיר. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח. על פי ההיסטוריון הערבי אל-קיפטי, סירב הרמב"ם לקבל תפקיד דומה שהוצע לו על ידי "מלך הפרנקים באשקלון", שמקורות מאוחרים – החל מהיינריך גרץ – זיהו בתור ריצ'רד הראשון (לב-הארי), מלך אנגליה. ברנרד לואיס סבור שמדובר באמלריך הראשון, מלך ירושלים ושהאירוע התרחש ב-1167. מקורות מאוחרים יותר שהזכירו את הסיפור טענו כי המלך הציע לרמב"ם ללוותו חזרה ללונדון, והסבירו שסירובו של הרמב"ם נבע מסיפוקו ממעמדו בחצר המלך במצרים, וכן מחשש מהתנאים בלונדון, אך הסברים אלו אינם מופיעים בטקסט של אל-קיפטי. מצרים הייתה תחת שלטון האיובים בראשותו של צלאח אל-דין הסוני.

פרק מעניין אחר מתאר את יציאתו של אחיו של הרמב"ם דוד לפגישות עיסקיות בהודו, המסע ותלאותיו ממצרים בשייט על הנילוס ומאזור לוקסור ברכיבה של שלשה שבועות על גמלים עד לנמל לחופי ים סוף ומשם ההפלגה דרך עדן (שבתימן) ועד הודו מתוארת ומוסברת יפה. דוד לצערנו נספה בים בדרכו להודו, דבר ששבר את ליבו של הרמב"ם וכנראה הפך אותו לטיפוס מלנכולי שבריאותו רופפת עד אחרית ימיו.

פרופ' יואל קרמר (1933-2018) הוא בוגר אוניברסיטת ייל ובית המדרש ללימודי יהדות בניו-יורק. היה חוקר בכיר של כתבי הרמב"ם ויהודות ימי הבניים.
ספר חובה מרתק למי שמעוניין לחוות את החיים במאה ה-12 בספרד, מרוקו, ארץ-ישראל ומצרים ואף נגיעות בסודן, תימן, עיראק והודו.