קוראים לי מייה בר, אני בת 14 , גרה בתל אביב ולומדת בכיתה ח' בבית הספר "ליידי דייויס".
אני בדרך כלל לא קוראת ספרים וזה לא אחד מהתחביבים שלי, מאחר ואני מעדיפה יותר
לצייר, לעצב, לאפות עוגות וללכת לצופים, אבל, כשקראתי את הספר שלך מאוד התחברתי אליו
ולכן החלטתי לכתוב לך מכתב.
לרוב האנשים אני נראית ילדה שקטה, שמתרכזת בעיקר בלימודים שלה ושלא כל כך מייחסת
חשיבות למה שקורה בחוץ, אבל, האמת היא שמאוד אכפת לי ממה שקורה סביבי ואני, כמוך,
לא הייתי נותנת לחרם לקרות סביבי. יש לי ביטחון עצמי ואני מוכנה לפעול אם קורים דברים
שבעיניי הם לא בסדר.
קראתי את הספר "חבורת כוח המוח 23 החרם הכפול" מאת זוהר אביב, בו אתה מופיע כגיבור,
ספר עלילתי מצוין שמביא נקודות חשובות בחיי תלמידים בבית הספר, שקשורים לתחומים
חברתיים. החלטתי לכתוב לך מכתב, משום שעזרת לכל כך הרבה ילדים להתמודד עם חרמות,
הצקות והשפלות. אהבתי את האופן שבו פתרת את הבעיות בצורה יצירתית ונחושה.
עניין אותי בעיקר לקרוא איך התמודדת עם הקונפליקט שבו אתה חלק מהחבורה. אם תתנהג
כמוהם, תהיה חלק מהחבר'ה ואם תתמוך באופל יכול להיות שינדו אותך ותהיה מוחרם
בעצמך. אתה בחרת להחלץ לעזרתה בהתמודדות עם הסיטואציה שבה אילון החליט לעשות
עליה חרם רק בגלל שהיא ידעה סוד עליו שלא רצה שתחשוף. הוא גרר אחריו את כל הילדים
שצחקו, השפילו וירדו עליה ועל המראה החיצוני שלה ואתה, היית היחיד שעזר לה מול שאר
חברי הכיתה וזה מאוד מוערך ולא מובן מאליו לדעתי. הצטערתי לקרוא שבעקבות הניסיון שלך
לסייע לאופל, נאלצת להתמודד עם חרם בעצמך וזה העלה אצלי הרבה שאלות אם כך זה תמיד,
שמי שבא לעזור נפגע בעצמו ? זו באמת בעיה לא פשוטה.
הרגשתי הזדהות איתך בחוזק ובעוצמה שלך ובכך שגילית תכונות של מנהיג וגרמת לאילון
להבין את ההתנהגות הלא יפה שלו, בזמן שאתה בעצמך עובר חרם של חברי הכיתה. זה היה
מפתיע לגלות שאפילו הצלחת לראות בו בסופו של דבר ילד טוב, שרק פחד שלא יאהבו אותו
ולכן ניסה להראות את כוחו ולהיות חזק על חלשים.
אני יכולה לשתף אותך, שלאורך השנים שאני לומדת בבית הספר, גם אני ראיתי סיטואציות
דומות שעושים על ילדים או ילדות בכיתה שלי חרם ומנסים לגרור את שאר חברי הכיתה.
האירועים האלו תמיד גרמו לי לתחושה לא נוחה והייתי מספרת עליהם לאמא שלי, שנתנה לי
עצות איך להתמודד ולא לפגוע בילדים אחרים.
גם אני כמוך, נחלצתי לעזרתו של ילד בכיתה ופניתי למורה כדי לשתף אותה באירוע חרם על
מנת שהיא תטפל בו והילד לא יפגע. אמנם לא עשו גם עלי חרם, אבל הרגשתי שאני לא יכולה
לעמוד בצד ולתת לזה לקרות.
היה קשה לי לשמוע שצוחקים על אופל בגלל המראה החיצוני שלה ורק כשהחליטה לשנות אותו
פתאום כולם אהבו אותה. זה קורה הרבה ביום יום שאנשים שופטים על פי מראה חיצוני מבלי
בכלל להכיר את הבן אדם שעומד מאחוריי זה. בעיניי הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש
בו" )פרקי אבות, פרק ד', משנה ב'(. מאוד מתאים למה שקרה בסיטואציה הזו.
חידדת אצלי את הידיעה שצריך להשתמש במוח ולא בכוח, שאלימות היא לא הפתרון ושאסור
להשפיל ילדים אחרים בגלל מראה חיצוני, התנהגות או כל דבר אחר.
זה נושא חשוב מאוד עבור כלל הילדים, אני גאה בך על האומץ והישירות שלך.
מכתב לגיבור –מייה בר ח' 4
אני מציעה לך להיות חלק ממועצת התלמידים בבית הספר ולהוביל מהלכים כמו שעשית עם
אופל ואילון בכל בית הספר.
בנוסף, אני גאה בך ובחבורת כוח המוח על הצעת החוק שהצעתם והתקבלה בבית הספר שלך,
של הגדרת חוק נגד הצקות וחרמות: "עלינו לכבד זה את זה. לא נציק, לא נפגע ולא נכאיב זה
לזה. כשרואים מעשה הצקה יש לדרוש להפסיק, לדווח או לשים פתק אנונימי בתיבה שתוצב
בבית הספר." )עמ' 173 (. הפתרון הזה הוא פתרון מעולה שמאפשר לילדים לדווח על מעשי
חרמות בצורה גלויה או אנונימית ולאפשר לצוות בית הספר או לכם להגיע לכל ילד וילד ולפתור
כל בעיה.
הייתי מוסיפה דמות נוספת בספר, שהיא גילי אמא של אופל, שמשקפת לשאר הילדים את
התחושות שאופל עוברת בבית בעקבות החרם שעושים עליה ילדי הכיתה ועל ההתמודדות שלה
עם כך שאבא שלה נהרג בתאונת מטוס. האמא היא דמות חינוכית ודומיננטית שיודעת ליצור
שיח עם הילדים בגובה העיניים וברגישות ועוזרת לך לפתור את הקושי הכפול שנוצר בעקבות
העזרה שלך לאופל.
שמחתי מאוד, שבסוף הספר, למרות שעשו עליך חרם, גם ילדי הכיתה וגם החבורה שלך, לבסוף
כולם התאפסו על עצמם וחגגו לך יומולדת, בזמן שחשבת שהם לא יעשו זאת, ובעצם גרמו לך
לשמוח ולהתרגש, אחרי כל רגעי העצב שלך.
לסיכום, הספר היה מרתק בעיני וגרם לי לחשוב על ילדים שאינם מקובלים בחברה או שעוברים
הצקות על ידי ילדים אחרים וכמה זה לא פשוט להיות בצד הזה.
שיקפת בדמותך כגיבור הספר את נושא החרמות והמראה החיצוני השונה של ילדים, כך שהוא
נותן במה לתחומים כל כך חשובים שמתמודדים איתם ילדים רבים ביום יום לאורך כל
שנותיהם כתלמידים בבית הספר. נושא זה הוא נושא שהרלוונטיות שלו לא תפסק אף פעם והוא
מייצר שיח ונותן אופטימיות לילדים שחווים קושי בהתמודדות עם בעיות כאלו.
אני יודעת שהספר הזה הוא חלק מסדרת ספרים של הסופרת זוהר אביב, שנקראת "חבורת כוח
המוח" ובכל ספר עולה נושא אחר שהחבורה שלכם מטפלת ופותרת אותו.
הספר הצליח לייצר אצלי סקרנות לקרוא ספרים נוספים בסדרה וללמוד ממך ומהחבורה שלך
איך טיפלתם בבעיות שעלו. אני בטוחה שאקרא ספרים נוספים מהסדרה ורוצה לומר לך ולזוהר
אביב תודה על המודעות שאתם מעלים לקונפליקטים שעולים אצל ילדים ובני נוער.
להתראות בספר הבא,
מייה בר