ביקורת ספרותית על לעשות פרצופים מאת איימי הרמון

---

מי שרוצה לקרוא ספר המתאים לתקופה / לאווירה ממליצה על הספר זה. מזהירה שהספר עצוב, אך אין מה לעשות, אלה החיים. הספר מספר על חמישה בחורים מעיירה קטנה בפנסילבניה שיצאו לעירק בתקופת סדאם חוסיין. בארה"ב לא הייתה חובה לצאת למלחמה והספר מספר מה הוביל ילדים שהיו יכולים להמשיך בחייהם כרגיל לסכן את עצמם. לאחר מכן מסופר על קורותיהם בעירק (כמעט ואין תמונות מלחמה לא לדאוג, מסופר בעיקר על מה נסובו שיחותיהם בלילות).
כמובן שמסופר גם על אנשי העיירה שנשארו מאחור ומחכים לשובם. בעיקר מסופר על פרן בת הכומר שמחכה בעיקר לאמברוז, המכונה "הרקולס" של העיירה. כמו כן מסופר על בן דודה ביילי שמחלת ניוון השרירים שעמה הוא מתמודד " הצילה" אותו מגורל חבריו.
ספר מרגש ונוגע ללב, המתובל בפלאשקים מילדותם של ביילי, של פרן ושל אמברוז. קטעי הילדות רגשו אותי במיוחד. כמו כן רגשו אותי התכתובות בין פרן לאמברוז וגם המסירות של פרן לביילי. כראוי לבת כומר היא טובת לב, שגדלה על אמונה ועל הערכים הנכונים.
גם ביילי ריגש אותי על כך שידע להמשיך ולתפקד כעוזר מאמן של קבוצת ההאבקות של התיכון ולמרות נכותו תפקד תמיד בחיוך ובאופטימיות ושימש כגורו הקבוצה והקמע שלה. בעיקר ידע לעודד את פרן, שלא תמיד הצליחה להימנע מהדמעות והעצב. כמו כן, הוא זה אשר עיצב את אמברוז כהרקולס של הקבוצה. כראוי להרקולס אמברוז יצא למלחמה, הרבה לא הבינו למה, כיוון שכמתאבק אלוף יכול היה להתקבל למכללה נחשבת על מלגה מלאה. אבל הוא יצא ומתוך פעולה זו, לא הייתה דמות בספר שריגשה אותי יותר ממנו.❤

» ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים
» ביקורות נוספות על לעשות פרצופים