ביקורת ספרותית על נעולה - רוח צד # מאת ורד זינגר
ספר בסדר

---

איה הרץ כבת הארבעים פגומה. נולדה עם כף רגל ימין זעירה ומעוותת. מילדות מוקדמת כבת להורים נוקשים חונכה להסתיר את הגדם, הפגם, מה יגידו. כילדה נרתעה מללכת יחפה על שפת הים גם אם אין איש בקרבתה. עליה ללכת עם שתי נעליים על הגדם כדי להסוות את המום ולהקל על הליכתה ככל האפשר. גרושה מרועי ואם אוהבת ומעניקה ליותם בן העשר המאובחן על הרצף האוטיסטי. יותם שמתעקש לאכול מאכלים בצבעי אדום ולבן. פיצה עם רוטב עגבניות או פתיתים וקטשופ עושים לו את היום.
טל חלמיש בת החמישים היא המטפלת, המאמנת, אליה הגיעה איה לאחר שבמקרה הרימה מהמדרכה עלון פרסומת שלה. השתיים גרות קרוב זו לזו. גם היא פגומה. יש לה גדם במקום כף יד ולא מלידה, בניגוד לאיה. טל הנמשכת לנשים לא נישאה מעולם.
ובין השתיים, המטפלת ('כוהנת הקלישאות' במקור) לאיה שהתנסתה בקשרים עם נשים נוספות מתפתח קשר יוצא דופן. תערובת פסיכית של חיבה, תלות, טינה והתפרצויות זעם ("הרגשות שלי נעו במהירות בין שנאה תהומית לחמלה אינסופית, בין הערצה לבוז. איך נפלתי למלכודת הדבש הזו?")
הספר המובא בגוף ראשון על ידי איה נע בין ההווה לעבר, ילדותן של השתיים עם סודות אפלים שנחשפים וגילויים מקריים בהווה קשים לעיכול. יש בו אלמנט של טירוף המתבטא בחלומות ביעותים, כעס ואיזכור תמוה לרצח שביצעה תלמידת תיכון והולידה את השיר I don’t like Mondays.
יש בספר משהו טורד מנוחה ומעורר מחשבה על פגמים בגוף ובנפש.
זה אינו ספר מלטף וקל. הוא נוקב, ישיר, ונעדר 'פוצי מוצי' (פרט לקשר בין איה ויותם).

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על נעולה - רוח צד #